מבוא למשפט – האם טעות בכדאיות העסקה מהווה עילה לביטול חוזה?

תשובה 1

א. מאחר שהמודעה שפרסמה טלי כוללת תיאור מפורט של המוצר שהיא מציעה למכירה וכוללת גם את המחיר, לדעתי, יש לראות במודעה עצמה הצעה לעניין ס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), בהיותה מסויימת דיה ומעידה על גמירות דעתה של טלי (זאת, בשונה ממודעה נטולת פרטים ומחיר אשר יש לראות כהזמנה להציע הצעות ולא הצעה ממש). בהמשך לכך, ע"מ שייכרת חוזה מחייב בין הצדדים (בהתאם לס' 1 לחוה"ח) נדרש קיבול (בהתאם לס' 5) מצידו של דוד. מחד, ניתן לומר כי דבריו של דוד לפיהם "הוא רוצה לקנות" את המכונה מהווים קיבול בהיותם מעידים על גמירות דעתו להתקשר עם טלי. מאידך, לטעמי, בהקשר של השיחה ומאחר שלא צויין באופן מפורש על סיכום העסקה אלא דוד רק ביטא את רצונו לרכוש את המכונה – אין לראות בדברים אלו כהעדה על גמירות דעת מצידו ולכן לדעתי אין לראות בכך ככריתת חוזה מחייב בין השניים.

ב. לדעתי דוד לא יוכל לבטל את החוזה בנסיבות אלו. דוד יוכל לנסות לטעון לפגם בכריתת החוזה ומכוחו לסעדים של ביטול החוזה והשבת כספיו (ס' 20-21 לחוה"ח). כך למשל, דוד יטען לעילת הטעות (ס' 14 לחוה"ח) ויטען כי טעה לחשוב שמחיר המוכנה היא 1,000 ש"ח ואם היה יודע שמחירה בשוק החופשי הוא 700 ש"ח הוא לא היה רוכש אותה. במקרה כזה, אם יטען שטלי ידעה או הייתה צריכה לדעת על טעותו הוא יוכל להודיע על ביטול החוזה כסעד עצמאי (ס' 14(א), ובמידה שטלי לא ידעה ולא היה עליה לדעת – הוא יוכל לפנות לביהמ"ש בבקשה שיפסוק את בטלות החוזה (ס' 14(ב)) במידה שביהמ"ש ישתכנע שמן הצדק לעשות זאת. ואולם, טלי תטען (בצדק לטעמי) כי טעות במחיר השוק שבה נסחרת מכונת הקפה מהווה "טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה" לעניין ס' 14(ד) ולכן היא לא תיחשב לטעות המקימה לדוד זכות לביטול החוזה (פס"ד טלמון נ' כרמל). ניתוח דומה ניתן לבצע גם לגבי טענה אפשרית של דוד לעילת ההטעייה (ס' 15) במסגרתה הוא יטען כי טלי הטעתה אותו כאשר פרסמה את המכונה במחיר של 1,000 ש"ח, אך גם בעניין זה כאמור מדובר בטעות בכדאיות העסקה ולכן תטענתו לא תחזיק מים.

עילה נוספת אליה דוד יכול לנסות לטעון היא עילת העושק (ס' 18 לחוה"ח) בטענה שטלי ניצלה את חוסר נסיונו בתחום מכונות הקפה, כאשר הוא אף הבהיר לה בשיחתם כי הוא מחפש מכונה כזו כבר מספר חודשים (פס"ד סאסי נ' קיקאון), וכן, כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל – ולכן הוא רשאי לבטל את החוזה (ס' 20) ולדרוש את השבת כספיו (ס' 21). טלי תטען מנגד: כי דוד לא נמצא בחולשה או עמדת נחיתות כזו המקיימת את היסודות הנדרשים בעילת העושק; כי לא מתקיים היסוד של "ניצול" כאשר טלי לא ביצעה כל פעולה אקטיבית של שכנוע או ניסיון השפעה ממשי כלשהו; ולבסוף, כי מכירת המכונה במחיר של 1,000 ש"ח אינה מהווה תנאים מסחריים בלתי סבירים (בשונה מפס"ד חברת חיים כהן נ' גדע, שם נקבע לגבי דירת מגורים בקומה רביעית שהתנאים לא סבירים). לטעמי, יש לקבל את טענות ההגנה של טלי גם בהקשר זה, ולקבוע כי דוד לא יוכל לבטל את החוזה.

תשובה 2

א. לדעתי היועץ המשפטי של ערוץ הטלוויזיה ייעץ לטעון לחובת הגילוי והשקיפות במסגרת המשפט המנהלי, החלים על כל רשות וכל גוף ציבורי. ניתן לנקוט בהליך של הגשת בקשת מידע מכוח חוק חופש המידע, כאשר ס' 1 לחוק קובע את זכות האזרח לקבל מידע מרשות ציבורית. הגדרת "רשות ציבורית" בס' 2 לחוק כוללת כמובן משרדי ממשלה (ובענייננו מדובר במשרד התחבורה וועדה שמונתה מטעמה) ולכן החוק חל לגביה. אם ערוץ הטלוויזיה יגיש את הבקשה מכוח חוק זה, ס' 7 קובע את הנוהל להגשת הבקשה כאשר ע"פ ס' 7(א) הערוף אפילו לא חייב לציין את הטעם לבקשתו. אל מול זאת, יש להניח שמנכ"ל משרד התחבורה ישתמש באחת מטענות הסירוב הקיימות בס' 8-9 לחוק, וכדי לטעון כנגד סירוב המנכ"ל יצטרך היועץ להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים (ס' 17 לחוק). היועץ יטען כי מעבר לחובות הכלליות המוטלות על רשות ציבורית לפעול בנאמנות, הוגנות, סבירות וכו', אף קיימת החובה הספציפיץ למסור מידע ולפעול בשקיפות מכוח ס' 1 לחוק דנן.

ב. המנכ"ל עשוי להצדיק את סירובו בכך שמדובר במידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה (ס' 9(א)(1) לחוק), שהרי מדובר בדו"ח וועדה אשר עוסקת בתאונות אוויריות בקרבת שדה תעופה בינלאומי, ולכן חל עליו איסור בגילוי המידע. בנוסף, הוא עשוי לטעון לס'9(ב)(2) בטענה שהדו"ח עוסק במדיניות שכעת בשלבי עיצוב ולכן הוא אינו חייב למסור את המידע, ולחלופין, כי יש לראות בדו"ח הוועדה משום תרשומות של התייעצויות פנים משרדיות ולכן אין הוא חייב למסור את המידע בהתאם לס' 9(ב)(4). בנוסף, הוא עשוי לטעון כי הדו"ח שגילויו מבוקש כולל מידע על אודות שיטות עבודה ונהלים של משרד התחבורה, שבין היתר עוסק גם באכיפת החוק, וגילוי מידע זה יפגע בפעולות האכיפה של המשרד בהקשר, כך שהוא רשאי לסרב את הגילוי בהתאם לס' 9(ב)(8)(א).

תשובה 3

סעיף החוזה שקובע שכר חודשי ברוטו של 3,000 ש"ח בעבור משרה מלאה אינו תקף משום שהוא לא מקיים את ס' 2(א) לחוק שכר מינימום שהינו סעיף חוק קוגנטי שהצדדים לא רשאים להתנות עליו (כמו חלק גדול מחוקי המגן בדיני עבודה שהינם הסדרים קוגנטיים). גובה שכר המינמום לעניין ס' 2(א) נקבע בס' 1 לחוק ועומד כיום על 5,300 ש"ח.

בנוסף, ההסכמה שמידי פעם המעסיק ישלם את המשכורת החודשית באיחור של עד שבועיים, מנוגדת לכלל הקוגנטי הקבוע בחוק הגנת השכר, בו ס' 9 קובע כי שכ"ע שמשולם ע"ב חודשי כבענייננו ישולם עד תום החודש בעדו הוא משתלם. בהתאם על המעסיק לשלם עד ל-1 בחודש בכל חודש עוקב את השכר בעבור חודש העבודה שחלף ולא ניתן להסכים אחרת בחוסה העבודה. יתרה מכך, בהתאם לס' 17 לחוק דנן, שכר שלא משולם עד היום התשיעי שלאחר המועד לחתשלום שכר נחשב לשכר מולן המקים לעובד זכות לפיצויי הלנת שכר. על כן, ההסכמה לפיה שלומית מסכימה שהשכר ישולם מידי פעם באיחור של שבועיים אינו בעל נפקות משפטית ובמקרים שאכן כך יהיה שלומית תהיה זכאית לפיצויי הלנת שכר.

לעומת זאת, נראה שהתחייבותה של שלומית לעבוד שבוע אחד של משמרות לילה רצופות בכל חודש היא התחייבות שלא עומדת בסתירה להסדר קוגנטי מחוקי המגן של דיני העבודה ולכן היא תהיה התחייבות בעלת תוקף משפטי. אמנם, ס' 22(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי לא ניתן להעסיק עובד שעובד במשמרות יותר משבוע של משמרות לילה בכל שבועיים, אך מאחר שבענייננו מדובר בשבוע אחד בכל חודש אין סתירה בין הדברים. בנוסף, אמנם חוק עבודת נשים מעניק לאישה את האפשרות לסרב לעבודת לילה אם עבודתה לא כללה זאת מלכתחילה ואוסר על סירוב בהעסקת נשים המסרבות לעבוד בלילה ואף מעניק הגנה לנשים בהיריון או לאחר חופשת לידה מעבודת לילה – אך בענייננו שלומית אינה בהיריון או בחופשת לידה והיא הסכימה לדבר מראש ולכן התחיבותה תקפה ושרירה.

תשובה 4

א. שמירת דינים –

שמירת דינים היא הוראת חוק (המופיעה בס' 10 לח"י כבוה"א) הקובעת כי דינים (חקיקה או פסיקה) שקדמו למועד כניסת ח"י כבוה"א לתוקף, יישארו בתוקף אף אם הם סותרים את חוק היסוד ולכן ללא שמירת הדינים היו יכולים להיפסק כבטלים בשל אי חוקתיותם.

ב. הפרת חוזה –

חוק החוזים (תרופות) מגדיר את המונח "הפרה" כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה", ולכן ככלל, הפרת חוזה היא בדיוק זה – פעולה המנוגדת להסכמה חוזית תקפה. ס' 2 לחוק דנן מעניק למי שנפגע מהפרת חוזה תרופות שונות: אכיפת החוזה, ביטול החוזה והשבה, ופיצויים.

ג. עילות לסילוק על הסף (במשפט מנהלי) –

עילות שמהוות מסננת של ביהמ"ש מדיון בעתירות. בעשורים האחרונים העליון ריכך את דרישות הסף (ברוח הגישה לפיה הכל שפיט). עילות הסף המרכזיות הן: זכות העמידה (בעבר נדרש כי העותר יהיה נפגע ישיר), שפיטות (מוסדית ונורמטיבית, אשר אויינה כמעט), שיהוי, פנייה מוקדמת, סעד חלופי, חוסר ניקיון כפיי העותר, וכיוצ"ב.