סדר הדין הפלילי: תשתית ראיות והגנה משפטית

תשתית ראיות ותחילת הליכים

מעבדות רפואיות בע"מ פתחה מעבדה והכניסה עובדים לפתח נגיף קטלני, מה שמעלה שאלות רגולטוריות, סביבתיות והתנהלותיות. החברה פעלה בסביבה בה התפשטות מחלה מסכנת חיים היא כמעט ודאית, ולכן יש לבחון את התנהלותה לפי מבחנים הסתברותיים ונורמטיביים. מנשה, שעבד במעבדה, פיתח את הנגיף ואף גנב מבחנה והכניס נגיף במטרה להדביק את הממונים עליו. רוני ייעץ למנשה לגנוב מבחנה ולהציע למכירה. גיל ושלומית נושאים גם הם באחריות פלילית על מעורבותם. הבסיס הראייתי להרשעה לפי סעיף 158 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי אם לא הוכחה אשמה בראיות לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם.

בסיס ראייתי להרשעה והגנה

על פי סעיף 163, נאשם שבוחר להעיד לא יישאל על הרשעות קודמות אלא אם יוכיח את אופיו הטוב או יביא ראיות אחרות בסוגיה זו. הבסיס הראייתי לפתיחת תביעה ציבורית והראיות שעליהן מתבסס התיק צריכים להיות מסוגלים להשפיע על תוצאות המשפט ולהיות בעל השפעה מועילה לנאשם. על פי סעיף 86 לחוק, יש לבחון האם הראיות משנות את התוצאה ומה השפעתן על הנאשם. תיקון כתב האישום יכול להיעשות לפי סעיף 91 לחוק, לפני תחילת המשפט, בתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

בקשת מעצר עד תום ההליכים ותנאים

על מנת שבית המשפט יעצור את הנאשם עד תום ההליכים, יש לעמוד בשלושה תנאים: ראיות חזקות לפשע, עילות מעצר כגון שיבוש מהלכי משפט או סיכון ביטחון אישי, וביצוע מעשה פלילי המסכן חיים. במקרה של מנשה, עדות שלומית והעובדה שידע לפתח את הנגיף מספקות את התנאים למעצר. על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט מתבקש להורות על מעצרו של הנאשם עד לסיום ההליכים המשפטיים, בהסתמך על ראיות מספקות להוכחת אשמתו וסכנתו לציבור.

למאמר בנושא הגנה שיפוטית ואובדן ראיות לחץ כאן