טענת הנאשם לאובדן ראיות
במקרה הנידון, הנאשם טען כי אובדן סרטון המעקב שהוכיח את חפותו מהווה נזק קטלני ובלתי הפיך לצדק השיפוטי ולהגינות המשפטית. כתוצאה מאובדן הסרטון, יכולתו של הנאשם להגן על עצמו נפגעה באופן חמור. עקב רשלנות המשטרה, אבדו הצילומים המראים את האמת על אירוע התקיפה המיוחס לנאשם. טענות ההגנה על פי סעיף 149(10) ל-CRPC מתמקדות בכך שהנזק שנגרם על ידי אובדן הראיות הוא בלתי הפיך ופוגע בתחושת הצדק. הסרטון שאבד היה יכול להוכיח כי הנאשם לא היה מעורב באירוע התקיפה כפי שהואשם, ולכן היעדרו משפיע באופן מהותי על היכולת של הנאשם להציג את גרסתו. בנוסף לכך, אובדן ראיה זו עלול לגרום להטיית ההליך המשפטי נגד הנאשם ולגרום לעיוות דין.
בחינת טענות ההגנה
בחינת טענות ההגנה נעשית בשלושה שלבים, כפי שנקבע בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ. ראשית, על בית המשפט לקבוע האם נפל ליקוי בהליכים ובאיזו מידה. במקרה זה, היו פגמים פרוצדורליים משמעותיים בכך שראיה חשובה מאוד, היינו הסרטון, חסרה. הנזק שנגרם לנאשם היה חמור ביותר שכן ייתכן והסרטון היה מוכיח את חפותו. המשך ההליך ללא סרטון האבטחה עלול לפגוע בתחושת הצדק וההגינות המשפטית, שכן הנאשם לא יוכל להוכיח את חפותו כפי שהיה עושה באמצעות הצגת הסרטון.
השפעת אובדן הראיות על ההליך המשפטי
השאלה המרכזית היא האם ניתן לתקן את החיסרון שנוצר מאובדן הראיות בצורה פחות חמורה מביטול התביעה. במקרה זה, מאחר שמדובר באישום תקיפה ואין מספר אישומים שניתן לבטל, הפחתת העונש לא תספק מענה הולם. האשמת נאשם בפשע כאשר המשטרה אחראית לאובדן ראיות המוכיחות את חפותו אינה הוגנת. בית המשפט העליון, בהחלטת ורדי, הרחיב את תחולתו של עקרון "ההגנה השיפוטית" גם למקרים בהם אכיפה בררנית נבעה מרשלנות הרשויות. במקרה זה, אובדן הראיות מצד המשטרה אינו נובע מזדון, ולכן יש להחיל את עקרון ההגנה השיפוטית ולבטל את כתב האישום מטעם הצדק.
למאמר בנושא ביטול חזקת גיל הרך: האם הגיעה העת לשינוי משפטי לחץ כאן