משפט מנהלי – חוק עזר חריג בעיריית תל אביב

תשובה 1

ניתן לטעון שלל טענות כנגד התנהלות כלל הגורמים בעירייה וועדת העער בפרט. ראשית, סעיף 1 בחוק העזר שהעביר ראש העירייה מהווה חריגה מסמכותו כי הוא לא יכול להסמיך את העירייה לבצע שלילת רישיון שזו פעולה שסעיף 212 לפקודת התעבורה מסמכיה את בית המשפט לעשות. קרי, מדובר בחריגה מעקרון הפרדת הרשויות ובנטילת סמכות אסורה מביהמ"ש לעבר הגורמים שבאחריותו.

יתרה מזאת, נתון שראש העיר היה נחוש מאוד לטפל בבעיה ולכן העביר פתאום חוק עזר, עניין אשר מעלה שאלות של הליך. האם הוא הסתמך על תשתית עובדתית מספקת בקובעו את חוק העזר? האם ביצע איסוף נתונים מספק? האם וידא את אמינות הנתנוים שנאספו? בנוסף, בהתחשב בעובדה שהוא "עוקף" את בית המשפט בסמכות של שלילת רישון, האם הוא הפעיל את חובת ההיוועצות עם גורמים אחרים? כל זה מעלה שאלות גם בנוגע לשיקול הדעת המנהלי שהוא הפעיל והאם הוא נכנס למתחם הסבירות של שיקול הדעת המנהלי?

שנית, ההנחייה של מנהל מחלקת הפיקוח שאומרת ש"כל נהג שיקבל קנס גם יישלל רישיונו ל 30 יום" היא הנחייה שפוגעת בחובה של רשות מנהלית להפעיל שיקול דעת עצמאי בכל פעולה מנהלית שהיא מקיימת. בבג"ץ 70/50 מיכלין נ' שר הבריאות נאמר שהרשות חייבת להפעיל שיקול דעת בכל פעולה ולכן המנהל דנן סותר את הקביעה הזו. בנוסף, הוא העניק משרד הפרטי "יואל יואלי ח.פ." סמכות לבצע חקירות סמויות שנקבעו כאסורות בתור סמכות נלווית לגוף מנהלי ברע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים.

שלישית, דני הפקח שאמר למשה שהוא מסכים איתו וחושב שלא צריך לשלול לו את הרישיון אבל הוא חייב כי ככה אמר המנהל שלו, בעצם גם הפר את החובה שלו בתור פקיד מנהל להפעיל את שיקול דעתו העצמאי. בנוסף, משה ביקש ממנו להסביר למה הוא התנהג בצורה לא ראויה ודני לא באמת נתן לו לעשות את זה ובכך גם פגע בזכות הטיעון של משה (חובת שימוע) ובזכותו להשמיע את קולו שנובעת מכללי הצדק הטבעי. ברור שקמה למשה פה זכות טיעון כי מדובר בחלק מהפרוצדורה ההכרחית לגמי החלטה כמו של דני שפוגעת בזכויות של משה בפגיעה ישירה וממשית, כאשר ברור ששלילת רשיונו בתור נהג מונית מהווה פגיעה קשה ביכולת ההשתכרות שלו ולכן גם בחופש העיסוק שלו וגם בזכות הקניין בצורה ממשית של אובדן הכנסה לחודש.

רביעית, ההחלטה של הממונה על חופש המידע שלא לתת למשה לעיין בתיק חקירה שלו זו פגיעה ברורה בזכות העיון של משה. זכות העיון מעוגנת בכמה מקומות. היא גם חלק מכללי הצדק הבטבעיים, היא גם הוסדרה בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, והיא גם מופיע בעוד הוראות חוק. בענייננו, מדובר בהליך מנהלי-פלילי כנגד משה ולכן רלוונטית גם ההלכה בעניין בג"ץ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' מדינת ישראל שם בית המשפט אמר שזכות העיון בהליך פלילי מגיעה לאזרח גם לפי סעיף 74 לחוק סדר דין פלילי. ועל כן, הפגיעה בזכות העיון של משה חמורה אפילו יותר. לעומת זאת, הממונה על חופש המידע יוכל לטעון שדווקא לפי הבג"ץ הזה הוא היה בסדר כי מגיע לו הסייג לתחולה של חוק חופש המידע לפי סעיף 14(א)(8) שאומר שאם זה גוף עם סמכויות חקירה אז הוא לא חייב לגלות מידע ופה יש סמכויות חקירה ושלפי הבג"ץ הזה בלי כתב אישום אז סעיף 74 לא חל.

חמישית, ספציפית להחלטה של ועדת הערר של העירייה, אפשר לטעון שעכשיו ועדת הערר צריכה להוכיח לבית משפט שההחלטה שלה נכונה כי היא לא מילתה את חובת ההנמקה שלה. לפי בג"ץ 6322/14 התאחדות הסוחרים נ' שר הפנים כאשר החלטה מנהלית היא לא מנומקת אז קשה עד מאוד להוכיח שנפל בה פגם מאחר ש"עם ספינקס אי-אפשר להתווכח". לכן נפסק שבהיעדר הנמקה נטל ההוכחה יעבור לועדת הערר ולדעתי אם כל הפגמים המנהליים שפירטתי הועדה לא תצליח לשכנע את בית המשפט. בנוסף, גם חוק ההנמקות דורש הנמקה מלאה של עובד ציבור כשהוא מסרב לבקשה של אזרח שהוגשה בכתב (ופה זה ערר שהוגש לועדה אז היא בודאות בכתב. הנימוק אף הוא נדרש להיות בכתב, עם פירוט נימוקים מלא הכולל גם יידוע של זכותו של משה לערער (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, פרק 38).

תשובה 2

בבית המשפט המחוזי בתל אביב עת"מ XXXXX

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

בעניין בין: משה בן יעקב מספר ת.ז 09876543

ע"י בא כוח עו"ד ישראלי ושות'

מרח' ההגנה 27 תל אביב

טל' 07-1234567

העותרת

נגד

ועדת ערר העירונית

ע"י פרקליט מחוז תל אביב

מרח' ויצמן 17, תל אביב

המשיב

עתירה מנהלית

עתירה מנהלית זו מוגשת לאור החלטת ועדת הערר לדחות ללא נימוק וללא סיבות מוצדקות את הערר של אדון בן יעקב, ובבקשה לסעד של בטלות החלטת ועדת הערר או אפילו בטלות כל השלבים שלפני שהיו בהם פגמים מנהליים.

סמכותו העניינית של בית משפט זה היא מכוח סעיף 5(1) לחוק בית משפט לעניינים מנהליים וסמכותו המקומית מכוח תקנה 2 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים.

החיקוק המסמיך את ועדת הערר לדון בערר של העותר היא מכוח סעיף 2 לחוק העזר של עיריית תל אביב.

העותר הינו נהג מונית ולכן יש לו עניין מוגבר בביטול שלילת רשיונו אשר מהווה מקור הפרנסה שלו.

תיאור ההחלטה והאירועים שקדמו לה

1. ראש עיריית תל אביב העביר חוק עזר שנותן לפקחים סמכות לשלול רשיונות של נהגי מונית.
2. מנהל מחלקת הפיקוח של העירייה הנחה את הפקחים לשלול רישיון לכל נהג שקיבל קנס.
3. על פי ההנחיות האלו פקח העירייה נתן לאדון בן יעקב קנס ולכן גם שלילת רישיון.
4. לאחר שבן יעקב ביקש מהפקח להסביר למה התנהג לא ראוי וסורב (עותק מהבקשה וסירובה מצ"ב באסמכתא בנספח), הוא הגיש ערר לועדת עירורים שדחתה את הערר מבלי לנמק מדוע.

פירוט הנימוקים שבעובדה ובחוק

1. ראשית, סעיף 1 בחוק העזר שהעביר ראש העירייה מהווה חריגה מסמכותו כי הוא לא יכול להסמיך את העירייה לבצע שלילת רישיון שזו פעולה שסעיף 212 לפקודת התעבורה מסמכיה את בית המשפט לעשות. קרי, מדובר בחריגה מעקרון הפרדת הרשויות ובנטילת סמכות אסורה מביהמ"ש לעבר הגורמים שבאחריותו.
2. יתרה מזאת, נתון שראש העיר היה נחוש מאוד לטפל בבעיה ולכן העביר פתאום חוק עזר, עניין אשר מעלה שאלות של הליך. האם הוא הסתמך על תשתית עובדתית מספקת בקובעו את חוק העזר? האם ביצע איסוף נתונים מספק? האם וידא את אמינות הנתנוים שנאספו? בנוסף, בהתחשב בעובדה שהוא "עוקף" את בית המשפט בסמכות של שלילת רישון, האם הוא הפעיל את חובת ההיוועצות עם גורמים אחרים? כל זה מעלה שאלות גם בנוגע לשיקול הדעת המנהלי שהוא הפעיל והאם הוא נכנס למתחם הסבירות של שיקול הדעת המנהלי?
3. שנית, ההנחייה של מנהל מחלקת הפיקוח שאומרת ש"כל נהג שיקבל קנס גם יישלל רישיונו ל 30 יום" היא הנחייה שפוגעת בחובה של רשות מנהלית להפעיל שיקול דעת עצמאי בכל פעולה מנהלית שהיא מקיימת. בבג"ץ 70/50 מיכלין נ' שר הבריאות נאמר שהרשות חייבת להפעיל שיקול דעת בכל פעולה ולכן המנהל דנן סותר את הקביעה הזו. בנוסף, הוא העניק משרד הפרטי "יואל יואלי ח.פ." סמכות לבצע חקירות סמויות שנקבעו כאסורות בתור סמכות נלווית לגוף מנהלי ברע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים.
4. שלישית, דני הפקח שאמר למשה שהוא מסכים איתו וחושב שלא צריך לשלול לו את הרישיון אבל הוא חייב כי ככה אמר המנהל שלו, בעצם גם הפר את החובה שלו בתור פקיד מנהל להפעיל את שיקול דעתו העצמאי. בנוסף, משה ביקש ממנו להסביר למה הוא התנהג בצורה לא ראויה ודני לא באמת נתן לו לעשות את זה ובכך גם פגע בזכות הטיעון של משה (חובת שימוע) ובזכותו להשמיע את קולו שנובעת מכללי הצדק הטבעי. ברור שקמה למשה פה זכות טיעון כי מדובר בחלק מהפרוצדורה ההכרחית לגמי החלטה כמו של דני שפוגעת בזכויות של משה בפגיעה ישירה וממשית, כאשר ברור ששלילת רשיונו בתור נהג מונית מהווה פגיעה קשה ביכולת ההשתכרות שלו ולכן גם בחופש העיסוק שלו וגם בזכות הקניין בצורה ממשית של אובדן הכנסה לחודש.
5. רביעית, ההחלטה של הממונה על חופש המידע שלא לתת למשה לעיין בתיק חקירה שלו זו פגיעה ברורה בזכות העיון של משה. זכות העיון מעוגנת בכמה מקומות. היא גם חלק מכללי הצדק הבטבעיים, היא גם הוסדרה בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, והיא גם מופיע בעוד הוראות חוק. בענייננו, מדובר בהליך מנהלי-פלילי כנגד משה ולכן רלוונטית גם ההלכה בעניין בג"ץ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' מדינת ישראל שם בית המשפט אמר שזכות העיון בהליך פלילי מגיעה לאזרח גם לפי סעיף 74 לחוק סדר דין פלילי. ועל כן, הפגיעה בזכות העיון של משה חמורה אפילו יותר. לעומת זאת, הממונה על חופש המידע יוכל לטעון שדווקא לפי הבג"ץ הזה הוא היה בסדר כי מגיע לו הסייג לתחולה של חוק חופש המידע לפי סעיף 14(א)(8) שאומר שאם זה גוף עם סמכויות חקירה אז הוא לא חייב לגלות מידע ופה יש סמכויות חקירה ושלפי הבג"ץ הזה בלי כתב אישום אז סעיף 74 לא חל.
6. חמישית, ספציפית להחלטה של ועדת הערר של העירייה, אפשר לטעון שעכשיו ועדת הערר צריכה להוכיח לבית משפט שההחלטה שלה נכונה כי היא לא מילתה את חובת ההנמקה שלה. לפי בג"ץ 6322/14 התאחדות הסוחרים נ' שר הפנים כאשר החלטה מנהלית היא לא מנומקת אז קשה עד מאוד להוכיח שנפל בה פגם מאחר ש"עם ספינקס אי-אפשר להתווכח". לכן נפסק שבהיעדר הנמקה נטל ההוכחה יעבור לועדת הערר ולדעתי אם כל הפגמים המנהליים שפירטתי הועדה לא תצליח לשכנע את בית המשפט. בנוסף, גם חוק ההנמקות דורש הנמקה מלאה של עובד ציבור כשהוא מסרב לבקשה של אזרח שהוגשה בכתב (ופה זה ערר שהוגש לועדה אז היא בודאות בכתב. הנימוק אף הוא נדרש להיות בכתב, עם פירוט נימוקים מלא הכולל גם יידוע של זכותו של משה לערער (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, פרק 38).

סוף דבר

לאדון בן יעקב נעשה עוול גדול כמו שמפורט בכתב העתירה ובית המשפט מתבקש לבטל לאלתר את החלטת ועדת הערר והחלטת פקח העירייה, להחזיר לאדון את הרישיון והחזיר אותו לעבודה לפרנס את משפחתו.

תצהיר העותר

אני החתום מטה משה בן יעקב מספר ת"ז 09876543 לאחר שהוזהרתי שעלי לומר את האמת ואת כל האמת בלבד וכי אני צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם יהיה אחרת, מצהיר בזאת כדלקמן:

1. אני נהג מונית בעיר תל אביב שרשיונו נשלל על לא עוול בכפי.
2. תצהירי זה ניתן לתמיכה בעתירה ולאימות האמור בה.
3. האמור בסעיפים 1-6 שבעתירה המנהלית הוא בידיעתי האישית.
4. אני מצהיר כי השם דלעיל הוא שמי, החתימה דלמטה חתימתי, וכי תוכן תצהירי זה אמת.

____________

חתימת המצהיר

אישור

אני החתום מטה, __________, עו"ד מרחוב ___________ מאשר בזה כי ביום ________ הופיע בפני מר בן יעקב שהזדהה/תה בפניי באמצעות תעודת זהות מספר 09876543 ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת כולה ואת האמת בלבד, וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את ההצהרה דלעיל וחתם/מה עליה בפני.

__________________

חתימת מקבל התצהיר