תשובה 1
תביעתה של אביבה את מכון הכושר היא גם בגין עילה נזיקית וגם עילה חוזית. מאחר ששתי העילות נובעות מאותה מסכת עובדתית, תק' 24 לתקסד"א קובעת כי עליה להגיש אותן בתביעה אחת שהסעד בה יהיה פיצוי בסך 100,000 ש"ח (70 נזיקי, 20 + 10 חוזי). לכן הסמכות העניינית בתביעה אזרחית בסכום זה היא לביהמ"ש השלום (ס' 51 לחוק בתי המשפט).
התביעה ששמעון רוצה להגיש כנגד אביבה היא בגין עילה חוזית כאשר מדובר בתביעה אזרחית לסעד כספי בסך 2.65 מיליון ש"ח ולכן הסמכות העניינית היא של ביהמ"ש המחוזי (ס' 40 לחוק בתי המשפט).
לגבי 2 התביעות נראה שהסמכות המקומית תהיה של מחוז דרום מאחר שלא נתון על תניית שיפוט בחוזה, התביעות הן לא במקרקעין, ומקום מגוריהם גם של המכון וגם של אביבה בתור נתבעים הוא בדימונה. וגם המעשה והאירוע קרה בדימונה (תק' 7).
התביעה שאביבה מעוניינת להגיש כנגד העיתון בגין הוצאת דיבה היא תביעה אזרחית בסך חצי מיליון שנמצאת בסמכות העניינית של ביהמ"ש שלום וסמכות מקומית במחוז דרום כמובן.
התביעה שהגיש יהונתן כנגד שמעון כוללת גם סעד כספי של פיצוי בסך 70,000 ש"ח וגם סעד של פינוי מקרקעין שהוא בנושא של "חזקה ושימוש" ולכן הוא בסמכות ביהמ"ש השלום. גם כאן מדובר בשני סעדים שנובעים מאותה עילה ומסכת עובדתית ולכן הוא יגיש תביעה אחת לביהמ"ש שלום.
כתב ההגנה ששמעון הגיש ביום ה-59 הוגש כדין מבחינת המועד (תק' 9), אך בגלל שהוא חיכה לרגע האחרון יכול להיות שיהונתן יטען שזה היה חסר תו"ל ולא הוגן. בנוסף, לגבי התביעה שכנגד ששמעון הגיש, חלה עליה תק' 21 לתקסד"א והיא קובעת שזאת זכותו של שמעון כי הם אותם בעלי דין וזה כל מה שנדרש, ועכשיו זה יהיה הליך נוסף שבו דמעון יהיה "התובע שכנגד" ויהונתן יהיה "הנתבע שכנגד". ליהונתן יש זכות להגיש כתב תשובה שכנגד אבל הוא בכלל לא הספיק להגיב והרשמת דחתה על הסף בגלל התיישנות (בהתאם לסמכותה הקבועה בתק' 43). השאלה האם הייתה התיישנות דיונית נקבעת לפי ס' 2 לחוק ההתיישנות וצריך לטעון אותה בהזדמנות הראשונה אבל לשמעון בכלל לא הייתה אפילו את ההזדמנות הזאת והרשמת עשתה בשבילו את העבודה. בנוסף, לפי ס' 4 לחוק זה אי אפשר לטעון להתיישנות בתביעה שכנגד אם התביעה העיקרית לא התיישנה (או שלא נטען שהתיישנה) וגם שתי התיבעות הן בותו נושא או נובעות מאותן נסיבות. בענייננו, שמעון יטען שזה מאותו חוזה שכירות ולכן הוא יכול להגיש בלי התיישנות ויהונתן ייטען שאין קשר בכלל בין המכות שהוא נתן לבין ההפרה של החוזה שכירות שקוראת עכשיו 10 שנים אחרי.
תשובה 2
קודם כל כבוד לי. בכל זאת שופטת.
התביעה של התובעת כנגד שני התנבעים נעשתה בהתאם לתק' 26 שאומרת שמותר לצרף לכתב תביעה כמה נתבעים אם התביעה היא מאותה שאלה משפטית או עובדתית וגם אם התובעת פשוט לא בתוכה מי מבין השניים חייב לה. עם זאת, כבודקים את הסכום של סעד כספי עושים לפי השווי הכולל של התביעה ולכן יש פה תביעה לסעדים כספיים בסך כולל של 2.5 מיליון שזה בסמעות עניינית של המחוזי ולא השלום.
בתוגבה, שני הנתבעים טענו בהזדמנות הראשונה כנדרש (ס' 3 לחוק ההתיישנות) טענת התיישנות ולכן יש לבחון אותה – ס' 5 לחוק אומר של תביעות שלא במקרעים יש תקופה של 7 שנים ולכן לדעתי הטענה שלהם צריכה להתקבל. התובעת נזכרה ממש מאוחר פתאום בחוב הלוואה שלה. עם זאת, הנתבע 2 הודה בקיום הזכות ולכן התובעת תטען שהוא חידש את מירוץ ההתיישנות בהתאם לס' 9, אך התובע 2 יטען שהוא נתן הודאה ביחד עם הטיעון התיישנות ולכן זה לא נחשב להודאה במאפסת את ההתיישנות. בנוסף, לגבי הנתבע 1, ס' 13 לחוק קובע שלא סופרים בהיישנות את התקופה שהיו נשואיםפ ולכן למעשה התקוה אצלם היא בול 7 שנים (שנת 93 שהוא לא החזיר את ההלוואה ועד 2000 שהם התחתנו) ואז התובעת תטען שאין לתובע 1 טענת התיישנות. תובע 1 יטען שחלף שבוע מאז שהם התגרשו וזה כבר שבוע מעבר להתיישנוץ בשים לב לכך שס' 16 לא חל על עיכוב מכוח ס' 13.
הבקשה של תובע 1 לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות ניתנת לביצוע באמצעות דיחיה על הסף לפי תק' 43 (בשונה ממחיקה על הסף שלא אפשרית פה). ההודעת צד ג' לאחיו שהגיש נתבע 2 היא לפי תק' 22 כאשר ניתן להגיש אותה גם כנגד נתבע אחר בתביעה ומתקיימים 2 התנאים שנדרשים לכך: נתבע 1 גם טוען שנתבע 2 צריך לפרוע את ההלוואה ולכן הוא צריך שיפוי ממנו, וגם מדובר בקשר עובדתי משותף בסוגייה של ההלוואה. הוא עשה את זה בזמן בהזדמנותה ראשונה ועד להגשת כתב התביעה (תק' 23(ב)). כמו כן, כעת נתבע 2 צריך להגיש כתב הגנה נוסף לפי תק' 23.
ההחלטה הראשונה של הרשם איציק לדחות את בקשת נתבע 1 לסילוק על הסף היא נכונה לדעתי כתלות בהכרעה בשאלת ההתיישנות כפי שפירטתי למעלה. מבחינת הסמכות של הרשם, מדובר לפי התק' החדשות בבקשת ביניים במסגרת ההליך העיקרי על סמך טענות מקדמיות ולכן יש לו סמכות להכריע בבקשה רק אם הוא רשם בכיר ולא זוטר.
ההחלטה השנייה של הרשם, ובתנאי שהוא רשם בכיר, ניתנה בהתאם לסמכותו בתק' 63(11) לתקסד"א אם זה נעשה במסגרת קדם-משפט. אם זה לא בקדם משפט אז תק' 46 מאפשרת לביהמ"ש (אם רשם בכיר) להורות על תיקון כתבי טענות לרבות מחיקת בעלי דין.
מבחינת האפשרות לערער, נתבע 1 ערער על ההחלטה הראשונה שהיא החלטת בינייים (בעניין שהוא לא טכני שהיום נחשב לפנייה) שמעניקה לו אפשרות לבר"ע על ה"החלטה אחרת" שידון בדן יחיד. הערעורים של התובעת ונתבע 1 על ההחלטה השנייה גם יכולים להתבע בבר"ע בפני דן יחיד.
תשובה 3
תשובה ד.
ביהמ"ש המחוזי לא ציין דבר לגבי רשות ערעור ולכן אין לראות בו כמי שנתן או סירב לתת רשות. בהתאם גלית רשאית להגיש בר"ע לביהמ"ש העליון שיחליט בבקשה בהתאם לתק' 148א.
תשובה 4
תשובה ד.
שאלת הבעלות במקרקעין בסמכות העליון. החזקה בסמכות השלום אך לעליון יש סמכות נגררת.
