הצעת הממשלה והמשפט הטבעי
במשימה זו אחלוק את נקודת המבט שלי על הצעת הממשלה בדבר שימוש בחטיבות מאוישות פרטיות לשמירה על הסדר ואכיפת התקנות בהתנחלויות ביהודה ושומרון. אחת הסוגיות המרכזיות שמעלה תיק זה היא מושג המשפט הטבעי והזכויות הטבעיות. בניגוד לזכויות משפטיות, המוענקות באמצעות הליך חקיקה, זכויות טבעיות טבועות בכל פרט מעצם היותו אנושי. הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו הציג את הרעיון של "חוזה חברתי", שהוא הסכם הדדי בין האזרחים לרשות השלטונית. חוזה חברתי זה מבטיח הגנה על זכויות היסוד של יחידים תוך הכרה בסמכותו הפוליטית של הריבון. לפי נקודת המבט של רוסו, קיים מערכת יחסים כפולה בין האזרח לריבון.
בפסיקתו בעניין קונטראם מנמק השופט בדימוס זמיר גם את החלטתו במושג האמנה החברתית. לפי נקודת המבט של זמיר, האמנה החברתית קובעת חובת הגינות מצד האזרחים כלפי הרשות השלטונית. כתוצאה מכך, על יחידים מוטלת אחריות לקיים פקודות ורשויות אכיפה ביהודה ושומרון, גם אם הן מופעלות על ידי גורם פרטי ולא על ידי הרשות הציבורית. נקודת מבט זו נעוצה באופיים ההדדיים של מערכת היחסים בין יחידים לממשלה ובפילוסופיה המקבילה לה.
תומס הובס, הוגה הדעות הבכיר בפילוסופיה הפוליטית המודרנית, טוען במאמרו הנודע "לויתן" שפקידי ציבור, הפועלים מטעם הריבון ומוסמכים על ידי הסמכות שהוענקה להם, פועלים למען שימור השלום. יש לראות במעשיהם מאמצים קהילתיים, בדומה להרחבת כוחו של הריבון. לאור פרספקטיבה זו, ניתן לראות בהקמת חטיבות המורכבות מגופים פרטיים לשמירה על הסדר ואכיפת התקנות בהתנחלויות יהודה ושומרון כתואמת את האידיאולוגיה של הובס. על אף שבוצעה על ידי ישות לא ממשלתית, פעולה זו פועלת בסמכותו של הריבון, בעל כוח בלתי מוגבל בהבטחת השמירה על השלום וביטחון הציבור.
במאמרו דן הפילוסוף ג'ון לוק במושג "חברה פוליטית" שבה הריבון מופקד ב"סמכות הטבעית" הטבועה של החברה, אך העם אינו מוותר על כל חירויותיו כפי שהוצע על ידי הובס. במקום זאת, הריבון מקבל את כוח השיפוט. עם זאת, ההחלטה שהתקבלה בממשלה הנדונה אינה עולה בקנה אחד עם העיקרון היסודי של המשטר, הקובע כי המדינה, באמצעות גורמיה המוסמכים, אחראית על שמירת המשפט הפלילי ושלום הציבור. לפי לוק, כוח פוליטי קיים כדי להגן על זכויותיהם של יחידים ולא להטיל עליהם חובות. לפיכך, הכוח הפוליטי צריך לשרת את האזרחים ולא להעניק לגופים פרטיים סמכות להגביל את חירויות הפרט, כפי שהחלטת הממשלה מבקשת לעשות.
הגנה על זכויות טבעיות והחוזה החברתי
במאמרו של המלומד קלוד קליין, הוא מבהיר את נקודת המבט של לוק על האמנה החברתית, וקובע כי מטרתו היא אך ורק לשמור ולקיים זכויות טבעיות. המשמעות היא שהיא אינה יכולה להעניק סמכויות מופרזות, כמו היכולת להפריט את ביטחון הציבור, לאנשים מחוץ לרשות הציבורית. עוד מסביר קליין כי השופט אהרון ברק היה אז שותף לתפיסה דומה לגבי תכלית המדינה, תוך שימת דגש על שמירה והגשמה של זכויות הטבעיות של האזרחים. נקודת מבט זו מתיישבת עם הפילוסופיות של לוק ואריסטו כאחד. לפיכך, ניתן לראות בהעברת הסמכויות לשמירה על הסדר והאכיפה ביהודה ושומרון "הפרה" של האמנה החברתית בין האזרחים לשלטון.
פרשת גנימת מספקת תימוכין לפרספקטיבה לפיה ליחידים יש זכויות טבועות שיש לקיים בהן, לרבות הזכות לחופש שנידונה בהרחבה, הרלוונטית גם למקרה דנן. לדברי השופט חשין, החוקים הקיימים במעצרים מייצרים איזון בין שמירה על אינטרסים ציבוריים חיוניים הקשורים לשלום וביטחון, תוך הכרה בזכות היסוד לחירות ולניידות. בדומה, פסיקת מוסא משקפת את המושג "חוזה חברתי" ומדגישה את עמדת בית המשפט לפיה אין לקחת את העניינים לידיים בהיעדר הוראות חוקיות או סמכות ראויות. הדבר חיוני במיוחד כאשר בוחנים פגיעה כה משמעותית בזכויות, כגון חופש ותנועה. כתוצאה מכך, פרשת מוסא מדגישה את הרעיון שרק הריבון, לא הישויות הפרטיות, הוא בעל הסמכות הראויה להפעיל כוח. העברת הסמכות לקיים סדר ואכיפת חוקים במצבו מערבת אנשים פרטיים ולא נציגי רשות ציבורית, דבר הנוגד את עקרונות ה'חוזה החברתי'. לפיכך, במקרה הספציפי הזה, ישנה חשיבות מכרעת באיזון בין הצורך בשמירה על הסדר ואכיפת החוקים באזורי יהודה ושומרון, לבין הבטחת חופש התנועה וחירויות הפרט, במיוחד בהתחשב בכך שאנשים פרטיים הם אלו הממלאים תפקידים ממשלתיים.
ציות לחוק ולסמכות פרטית
משמגיעים למסקנה כי הצעת הממשלה עלולה לעכב באופן בלתי צודק ובלתי סביר את הבחירות והתנועה של הפרט, מתבקש לבחון כיצד תפיסות התנהגות מתיישבות עם החוק. בדיקה זו מתבקשת, שכן אזרחים הביעו את חוסר נכונותם לציית להנחיות שנאכפות על ידי גורמים פרטיים. יש חשיבות מכרעת לבחון בקפדנות את יסודות הציות לחוק בהקשר של תקדים משפטי. הפילוסוף אפלטון טוען שציות לחוק נובע מתחושת הכרת תודה כלפי המדינה, שבה אנשים הבוחרים להתגורר במקום מסוים לוקחים על עצמם את האחריות לציית לחוק. לפיכך, אזרחי יהודה ושומרון, בבחירתם להתגורר בשטח המדינה, מחויבים בציות לחוק ואסור להם להתנגד לאכיפתו, גם אם מבוצעת על ידי גורמים פרטיים מוסמכים.
להיפך, חיים גנז טוען שחובת הציות לחוק אינה יכולה להתבסס רק על אלטרואיזם. הארט גם מזכיר את המושג "אלטרואיזם מוגבל". נקודת המבט של גאנז מציעה שציות לחוק צריכה להיות בחירה מודעת ורצונית. הוא סבור כי חובת הציות לחוק נגזרת מכוונת המחוקק בחקיקת החוק, להבדיל מכוונת האזרח לציית לו. גאנז דוחה את רעיונות ההסכמה ההיסטורית שהציע קלזן וההסכמה ההיפותטית מנקודת המבט של המערכת המשפטית, מכיוון שהם אינם ממלאים את דרישת ההסכמה הפעילה. במקרה הספציפי שלנו, ניתן לטעון שחלק מהאזרחים הביעו חוסר הסכמה אקטיבית, ובכך לא עמדו בדרישת גאנז להסכמה אקטיבית. עם זאת, ישנה הזדמנות לשקול את גישת ההגינות, כפי שנעשה בעניין קונטרם. לפי גישה זו, קיימת צורה של הסכמה הדדית המולידה חובת ציות לחוק.
הגישה התוצאתית, כנקודת המבט הסופית, טוענת כי קיים איום נתפס על האקלים הפוליטי כאשר אינדיבידואלים אינם מצליחים לציית לחוק. נקודת מבט זו מתיישבת עם הטיעונים שהועלו על ידי הובס והונורה, המדגישים את הנזק הפוטנציאלי שחוסר ציות יכול להסב
