טיעונים נגד שחרור חטופים
שחרור החטופים בעזה היה אחת הדילמות הקשות ביותר שאיתם נאלץ הקבינט המלחמתי להתמודד בימים סוערים אלו. רבים מחוקרי המשפט העברי בדורנו מסכימים עם אחת הטיעונים המרכזיים נגד שחרור החטופים, כלומר אילו היו מקובלות על שיטות המשפט העברי, לא היה מקום להיכנע לדרישות ולדרישות סחיטה על ידי קבוצות טרור כי המחיר של שחרור כמה חיילים בתמורה לשחרור אלפי מחבלים גבוה מדי ואסור לשלם. לכן, עמידה בדרישות החוטף עשויה להיות גם תמריץ חיובי לבצע יותר חטיפות, ולמעשה לעודד יותר חטיפות כל חייל הוא אכן עולם בפני עצמו, כפי שסייג' ושטרן אוהבים לתאר זאת, אבל "שחרור החטופים בכל מחיר" יכול לפגוע ולערער את "מטרות העל" שלהם. חיילים נשלחים תחילה לקו החזית, שהוא ביטחון המדינה. במילים אחרות, ניתן לומר כי הכלל ש"לא יעברו אסירים לעינויים בלתי נתפסים למען תיקון אורם" משמעו כי אסירים לא ישוחררו "בכל מחיר" על מנת לספק את דרישות החוטפים.
טיעונים בעד שחרור חטופים
הן הרב עובדיה יוסף זיזר והן הרב ישראל הסכימו כי מאחר שהדיונים שלהם נסבו על הכללים הקדושים של מחבלים, הסיכונים למדינה משחרור מחבלים עולים על ידי הסיכונים הגלומים במותם של בני ערובה. למעשה, הרב יעקב אריאל סבור שיש לנתח את המצב תוך התייחסות לכללים אחרים ומנקודת מבט ציבורית ולא אישית, כפי שנדון בסעיף ג' להלן. הרב יהודה זלודן סבור כי במצב הייחודי בו המדינה נמצאת במצב מלחמה, יש להתייחס לשאלת שחרור החטופים כעניין משותף, והתשובה לשאלה זו תתבסס על בסיס מדיני וצבאי בלבד. נושא "חילופי שבויים" אינו קשור אפוא לסוגיית פדיון האסירים. על הממשלה והצבא להחליט אם תהליך שחרור החטופים מועיל או מזיק מבחינה צבאית ופוליטית ההחלטה בנושא זה צריכה להיות לזלודן. הרב מגבש דרך פעולה מתאימה.
שיקולים ציבוריים ומשפטיים
עוד בימי המשנה, כשקהילת ישראל עמדה בפני חטיפה בידי היהודים, החליטו חז"ל לשים את טובת הכלל לפני האינטרסים האישיים, ולכן קבעו חז"ל כללים האוסרים להיכנע לדרישות החוטפים. בשם האינטרס הציבורי זה אומר ש"אסור לאסירים לסבול יותר מדמם". אמנם יש דיינים שהתירו פדיון שבויים "מעל מידת דמם" בנסיבות מיוחדות, כפי שהיה כאשר נשקפת סכנה לחייו של האסיר, וכך גם עמדתם של רבני ישראל לגבי חיילים שבויים. מאחר שפדיון אסירים בתמורה לשחרור מחבלים אינו חובה, ואינו איסור אלוהי, הכל תלוי בשיקול הדעת של רשויות הממשלה ובהערכתן את האינטרס הלאומי. עם זאת, ישנם כמה שיקולים חשובים שדווקא תומכים בחלופה, כלומר שאסור למדינות להיכנע לתכתיבי קבוצות טרור. השיקול הראשון הוא אפוא שדרישות החוטפים נעשות כחלק מהמאבק של המדינה בקבוצות טרור, ולכן המדינה צריכה לקחת בחשבון את שיקוליה של מדינה ריבונית שנמצאת למעשה במלחמה.