תשובה 1– א. תביעת מאיר: בגין עוולת המסגרת של רשלנות (ס' 35-36 לפקודת הנזיקין) או בעוולה הפרטיקולרית של תקיפה (ס' 23). עוולת הרשלנות (פס"ד ועקנין)- יעל תטען שחלה חובת זהירות של מאיר כלפיה, כאשר חלה חו"ז מושגית בהתאם למבחן הצפיות מאחר שאדם סביר המששתף בתחרות אתגרית יכול (טכנית) וצריך (נורמטיבית) לצפות נזק פיזי למשתתף כתוצאה מתאונה. כך, גם מבחינת חו"ז קונקרטית מאיר יכל וצריך היה לצפות את הנזק, וזאת במיוחד, נוכח אזהרות המדריך והסבריו שתאונות כבר ארעו. כן, יעל תטען שמאיר הפר את חו"ז שעה שהתקרב אליה וירה אל עבר ראשה, הן ע"פ מבחן האדם הסביר שעה שמשתתף סביר בספורט אתגרי לא היה מתקרב לטווח קצר ויורה לעבר הראש, והן ע"פ האמצעי הסביר ביחס לסיכון כאשר עלות מניעת הנזק הייתה אפסית (פשוט להתחרות בזהירות) ואילו תוחלת הנזק היא גבוהה לאור הסתברות גבוהה לפגיעה בירי מטווח קצר ופוטנציאל נזק גופני רב. קשר סיבתי– מתקיים, שהרי ע"פ מבחן האלמלא, אלמלא מאיר היה מתרשל לא היה מתרחש הנזק של יעל (עובדתי), וכן, מתקיים קש"ס משפטי שעה שע"פ מבחן הצפיות אין כל ספק שמאיר יכל (טכנית) וצריך היה (נורמטיבית) לצפות אפשרות לנזק. יתרה מכן, זהו נזק המתיישב בדיוק במתחם הסיכון שיוצרת התנהגותו (מבחן הסיכון). עוולת התקיפה- יעל תטען כי מתקיימים יסודות ס' 23 כאשר דוד הפעיל שימוש בכוח (כהגדרתו בס' 23(ב)), ברור שפעל במתכוון, נגד גופה של יעל וללא הסכמתה. דוד יטען להגנתו כי פעל כחלק מתחרות ספורט ולכן לא מתקיים היסוד הנפשי של כוונה לפגוע בגופה אלא רק לנצחה בתחרות. תביעת בעלי המתקן: בעוולת הרשלנות, כאשר ברור שמתקיימת חו"ז מושגית וקונקרטית בהיותו בעל מתקן המקבל לגדרו לקוחות ומעניק שירות ובכך מקיים קרבה משפטית ליעל. וכן, יכל כבעל מתקן כזה (ואדם סביר בנעליו) וצריך היה לצפות נזק כשארע (כבר ארעו נזקים כאלו), כך שמתקיימות חובות הזהירות, הקונקרטית והמושגית. מתקיימת התרשלות, כאשר ע"פ סטנדרט האדם הסביר, בעלים סביר היה מוצא אמצעים לשפר הבטיחות ע"י מיגון נוסף או חידוד נהלים למשל. כך שהוא לא קיים אמצעי מניעה סבירים ביחס לסיכון הגדול כאמור. קשר סיבתי – יטען שאלמלא התרשלותו של הבעלים היה נמנע הנזק (קש"ס עובדתי) והמקרה עומד במבחן הצפיות כאמור (קש"ס משפטי), בעוד הבעלים יטען כי אף אם היה דואג למיגון נוסף ומחחד נהלים לדוגמה עדיין יתכנו פציעות כך שלא מתקיים קש"ס עובדתי להתרשלותו לכאורה. נזק –נתון נזק גוף ליעל.
ב. למאיר תעמוד הגנת הסתכנות מרצון בטוענו כי יעל ידעה והעריכה (או ניתן להניח שכך) את מצב הדברים שגרם לנזק (ירי כדורי צבע כתחרות) והיא חשפה עצמה לסיכון מרצון (ס' 5(א)). הדבר מקבל משתנה תוקף, נוכח הזהרותיו הרבות של המדריך כי ארעו תאונות בעבר.
ג. היא יכולה לתבוע לאור אבחנת הרופאים שהנזק ביד נובע מהפגיעה בצוואר. עם זאת, יהיה לה קשה יותר לבסס קש"ס, הן לאור המרחק במיקום בגוף בין הנזק לפגיעה, ובעיקר לאור המרחק בזמן (3 ימים) המגבירים סיכוי לקיומו של גורם זר מתערב המנתק קש"ס.
תשובה 2
א. סיכויי הרשעתו בעבירה זו (ס' 273 לחוק העונשין) הם נמוכים עד אפסיים, מאחר שתקיפתו של דוד אינה קשורה כלל ועיקר לתפקידו של ניסים כשוטר. זאת, שעה שאחד מהנסיבות הנדרשות בס' 273 (כחלק מהיסוד העובדתי) הן ש"התקיפה קשורה למילוי תפקידו" של השוטר. בהיעדר התקיימות אחת הנסיבות לא ניתן להרשיע. יתרה מכך, קיים לטעמי ספק אף לגבי התקיימות היסוד הנפשי, אשר נדרש מכוח ס' 19 לחוק (כאשר כבענייננו העבירה לא הוגדרה כעבירת רשלנות או אחריות קפידה). על כן, ובהיות העבירה דנן עבירה "שותקת" נדרשת מחשבה פלילית (ס' 20). בענייננו, דוד יטען כי לא היה מודע לטיב הנסיבות לפיהן הוא יורה בשכנו ולכן לא מתקיימת מחשבה פלילית כנדרש בס' 20. ניתוח העבירה: יסוד עובדתי: מדובר בעבירה התנהגותית משום שלא נדרשת כל תוצאה. בהתאם, המעשה הנדרש (התנהגות) – "התוקף", דוד תקף את ניסים ולכן מתקיים. הנסיבות – "שוטר" מתקיים כי נתון שניסים שוטר, "התקיפה קשורה למילוי תפקידו" לא מתקיים כאמור כאשר התקיפה נעשתה לאחר שעות עבודתו של ניסים וכאשר הוא נכנס לחצרו של דוד בתור שכנו ותו לא. יסוד נפשי – כאמור, נדרשת מחשבה פלילית. נראה שדוד אמנם היה מודע לטיב ההתנהגות (הכאת ניסים) אך לא היה מודע לקיום הנסיבות משום שסבר שמדובר בפורץ וכלל לא שיבע בדעתו שמדובר בניסים שכנו. התביעה עשויה לטעון בעניין זה כי מדובר במודעות מסוג "עצימת עיניים" וכי הוא לא רצה לזהות את ניסים, אך בהיעדר מניע להכאתו דין טענה זו להידחות לטעמי.
ב. דוד יטען טענת הגנה עצמית המועדנת בס' 34י לחוק, לפיה אין להטיל עליו אחריות פלילית בגין ההריגה, במידה שהוא יצליח לשכנע כי הירי (המעשה) היה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה. כמו כן, דוד יטען טענת הגנה של של "הגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חלקאי מגודר" מכוח ס' 34י1. כך, הוא יטען כי אין להשית עליו אחריות פלילית בגין המעשה, נוכח העובדה שבנסיבות המקרה, בהן כלבו נבח שוב ושוב והוא חש והיה בטוח שפורץ מנסה לחדור לביתו, הוא האמין שמעשיו דרושים באופן מיידי כדי להדוף מי שמנסה להתפרץ לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה (הוא סבר שגניבה או תקיפה של מי מבין בני משפחתו). ואולם, ראשית, המציאות העובדתית היא שלא מדובר במתפרץ בעל כוונה לבצע עבירה. ויותר מכך, אף אם אמונתו של דוד מספיקה לעניין זה, יחול לטעמי ס' 34י1(ב)(1) הקובע כי ההגנה דנן לא תחול במקרה בו המעשה היה בלתי סביר בעליל בנסיבות העניין. ואכן בענייננו, אין מנוס מקביעה חד משמעית כי ירי חוזה ונשנה על אדם המנסה לברוח לאחר שכל שהוא עשה זה נכנס לחצר ביתו של דוד מהווה מעשה בלתי סביר בעליל מצידו של דוד. שהרי, כל הרציונאלן העומד בבסיס טענת הגנה זו הוא הגנה על רכוש וגוף, ולא ברור כיצד המתפרץ הלכאורי סיכן אחד מאלו כאשר ניסה להימלט באופן המצדיק ירי של עשרה כדורים ללא הפסק.
תשובה 3
א. כשרות משפטית המעוגנת ומוסדרת בהכשרות המשפטית והאופוטרופסות, כוללת את הכשרות של כל אדם לזכויות וחובות לאורך כל חייו (מכוח ס' 1 לחוק לעיל) ואת הכשרות לביצוע פעולות משפטיות (מכוח ס' 2). כשרות משפטית יכולה להישלל מסיבות שונות (בין היתר מכוח ס' 8), וכן להיות מוגבלת כדוגמת פעולות משפטיות של קטין (ס' 3-6).
ב. זכות אישית היא מושג מתחום דיני הקניין המתייחס לזכות חוזית (אובליגטורית), להבדיל מזכות קניינית. זכות קניינית היא זכות רשומה באופן הגלוי לכלל הציבור והיא זכות בנכס התקפה כלפי כל אדם. זכות אישית להבדיל, היא זכות הקמה מכוח חוזה ולכן חלה רק כלפי הצדדים החתומים על החוזה.
ג. "הפרה יסודית" מוגדרת בס' 6 לחוק החוזים (תרופות) בתור הפרה של חוזה לגביה ניתן להניח שאדם סביר היה נמנע מכריתת החוזה מלכתחילה אם היה יודע שההפרה תתקיים, וכן, הפרה שהצדדים הסכימו לראות בה כזו (הרכיב הדיספוזיטיבי, כאשר היא מוגבלת להתנייה גורפת כי כל הפרה היא יסודית). הפרה יסודית מקימה זכות ביטול (ס' 7).
