Skip to content Skip to footer

דיני נזיקין – האם הנערה שנפגעה בכדור גומי יכולה לתבוע את המשטרה?

מוזמנים להשאיר פרטים ולקבל הצעת מחיר פה

תשובה 1

לדעתי יש לתביעת הנערה סיכויי תביעה גבוהים למדי בתביעה בגין עוולת הרשלנות כנגד המשטרה (ע"א 126/85 ר.ג.ם. מרט נ' מד"י), לאור העובדה שבדיני נזיקין נטל ההוכחה הוא של מאזן ההסתברויות ולא "מעל לכל ספק סביר" כפי שקיים במשפט הפלילי. דהיינו, מבחינת הוכחת הקש"ס שבין ההתרשלות לנזק, די לנערה להוכיח שהכדור שפגע בראשה נורה ע"י השוטר בהסתברות של מעל ל-50% ע"מ שתביעתה תצלח. מאחר שנתון בשאלה שאמנם לא ניתן לקבוע בוודאות שמדובר בכדור שירה השוטר, אך כן מדובר בוודאות בכדור גומי שנעשה בו שימוש במג"ב והסבירות שקליעים כאלו יגיעו לידיים זרות הוא כ-20% בלבד, נראה שמבחינת הוכחת העובדה שמדובר בכדור שירה השוטר המקרה יעמוד בסטדנרט הנדרש במסגרת מאזן ההסתברויות.

מבחינת הוכחת ההתרשלות עצמה, מבחינת הניתוח ע"פ המודל הישן (פס"ד ועקנין) – כמובן שחלה על השוטר חובת זהירות מושגית (חובת הזהירות של שוטר פלוני כלפי עובר אורח פלוני) וקונקרטית (חובת הזהירות של השוטר ירון כלפי הנערה), שעה שירון יכל וצריך היה לצפות את האפשרות שכדור הגומי יפגע באזרח בעת שהוא יורה בתוך שכונת מגורים (וזאת, על אף שהמשטרה כרזה לאזרחים להישאר בבתיהם). באשר לשאלת ההתרשלות עצמה (אשם) יש לבחון האם התנהגותו של ירון יצרה סיכון בלתי סביר ששוטר סביר יכול היה לצפותו, כאשר התביעה תטען כי ירי בשכונת מגורים רק בשל מפגינים המקיפים כוח שיטור זו פעולה ששוטר סביר יכל לצפות את הנזק האפשרי ואשר אינה מוצדקת בתוקף הנסיבות. מאידך, ההגנה תטען כי ירון פעל ע"פ נהלי הפתיחה באש, חש מאויים בשל גורמים אובייקטיביים (מפגינים זועמים המכתרים אותו) ולכן אין מדובר בהתנהגות רשלנית. באשר להוכחת הקש"ס, יש לבחון האם מתקיים קש"ס עובדתי באמצעות "מבחן האלמלא", קרי, אלמלא ירון היה יורה את הכדור, האם הנערה הייתה נפגעת בראשה? כאשר, כאמור, נראה כי במאזן ההסתברויות התשובה לכך תהיה חיובית ולכן יקבע שמתקיים קש"ס עובדתי. בנוסף , יש לבחון קש"ס משפטי ע"פ מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. בעניינו לגבי הקש"ס המשפטי, התביעה תטען כי במבחן הצפיות בהחלט יש לומר ששוטר סביר יכל וצריך היה לצפות את האפשרות שכדור גומי שנורה בתוך שכונת מגורים יפגע בתושבת תמימה וכי פעולה זו מייצרת סיכון העומד במבחן הסיכון, וגם מבחינת מבחן השכל הישר יש לראות במקרה ככזה המקיים קש"ס משפטי. מאידך, ההגנה תטען כי לאור כרזות המשטרה כלפי התושבים להישאר בבתיהם, יש לראות בירון כמי שהניח שהתושבים מקיימים את ההוראות ולכן הוא לא צפה ולא צריך היה לצפות את פגיעת הכדור בראש הנערה וגם מבחינת מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר, לאחר שהתושבים נקראו להישאר בבתיהם, אין לראות בירי שביצע ירון כמקיים קש"ס משפטי לנזק של הנערה.

בניתוח ע"פ המודל החדש (פלונית נ' כללית) – נבחן את ההתרשלות עצמה (אשם) רק באמצעות הצפיות הטכנית, כאשר לטעמי יש לראות בירון כמי שצריך היה לצפות אפשרות לנזק כשאירע ויש לראות בהתנהגותו כיוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר (ירי בשכונת מגורים בנסיבות בהן לא צוין על סכנה ממשית לפגיעה בגוף). בבחינת הקש"ס ייעשה ניתוח כפי שתואר לעיל, רק מבחן הסיכון ייעשה בבחינה בדיעבד, כאשר בענייננו ברור הוא כי בדיעבד ניתן לומר שהמקרה והתנהלותו של ירון עומדים במבחן הסיכון. במודל החדש נוספים שיקולי מדיניות השוללים הטלת אחריות ודווקא בהקשר זה, בהחלט יתכן שמטעמים של שיקולי מדיניות תביעת הנערה תידחה מתוך המדיניות של "הרתעת יתר" לפיה יש להעניק למשטרה את האפשרות לפעול ולהצר ידיה באופן אשר יפגע בפעילות המשטרה וטובת המדינה בהקשר הרחב יותר (פס"ד ע"א 1678/01 מ"י נ' משה וייס (2004)).

תשובה 2

נזק הגוף של צבי – לדעתי צבי יוכל לתבוע את חברת הביטוח "תפוז" בעילה מכוח הפלת"ד בגין נזקי הגוף שנגרמו לו ברגלו, כאשר הפגיעה ברגל נגרמה מרכבה של קתרין המבוטח בחברה זו, ובהתאם לפלת"ד נראה שהמקרה עומד בהגדרת "תאונת דרכים" בפלת"ד כאשר קיים בענייננו נזק גוף כאמור, נעשה שימוש ברכב מנועי, אך נשאלת השאלה האם הנזק נגרם עקב (בדיקת הקש"ס המשפטי לפי פרשנות הפסיקה) השימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה. יש לבחון ע"פ המבחן מהפסיקה של "הסיכון התעבורתי", כאשר מטרת מבחן זה היא לאתר את המקרים בהם הפגיעה אירעה עקב פעילות שאינה קשורה לנהיגה, ובענייננו, בהחלט ניתן לטעון שפגיעת הרכב של קתרין ברגלו של צבי לא נגרמה עקב פעולה הקשורה בנהיגה. בהתאם למבחן זה, יש לשאול האם הנזק שנגרם הוא בגדר הסיכון שנובע משימוש ברכב למטרות תחבורה, כאשר ההגנה תטען כי הרכב חנה הרחק משביל העפר או דרך כלשהיא ופגע ברגלו של צבי כתוצאה מפיגעת רכב אחר בו (שגם הרכב הפוגע של צבי לא הגיע לכך כתוצאה מנהיגה ברכב) ולכן אין עמידה במבחן הסיכון התעבורתי. מאידך, התביעה תטען כי נעשו שימושים ברכבים המעורבים למטרות תחבורה (שני הרכבים הגיעו לשטח בנהיגת ע"י צבי וקתרין ע"מ להגיע ליעדם) ורק החלק בו הילד השובב הרים את בלם היד הוא אינו שימוש מוכר לצרכי תחבורה. בהתאם, נקבע כי במקרה שהשימוש ברכב המנועי נופל בגדר שימוש מוכר וגם בגדר שימוש לא מוכר, השימוש המוכר יגבר על העובדה שהשימוש לא מוכר. קרי, העובדה שהילד הרים את בלם היד לא מאיינת את השימוש ברכבים בנהיגה רגילה בהם ע"מ להגיע לשטח באגמון החולה ולכן המקרה כן עומד במבחן הסיכון התעבורתי. בנוסף, התביעה תטען כי חלה החזקה המרבה (ס' של "פגיעה ברכב חונה במקום אסור" מאחר שהרכב של קתרין חנה סתם בשטח ולא במקום המוגדר לחניית רכבים.

נזק הרכוש שנרגם לרכבו של צבי – צבי ינסה לתבוע את חברת הביטוח "שזיף" בגין נזקי רכבו בעילה מכוח הפלת"ד, וזאת, על אף שהפוליסה מחריגה נזקים הנגרמים כתוצאה מהידרדרות של הרכב המבוטח. צבי יטען כי התדרדרות של רכב היא מצב שקשור באופן מהותי לשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ומאחר שההגדרה שבפתלת"ד בעניינים אלו היא קוגנטית – ההחרגה של חברת הביטוח אינה רלוונטית והוא יכול לתבוע.

הנזק הנפשי שנגרם לקתרין – קתרין עשויה לתבוע את חברת הביטוח בעילה מכוח הפלת"ד או את צבי בעוולת הרשלנות בגין העובדה שהשאיר את ילדו ברכב ללא השגחה. בהקשר לתביעת חברת ביטוח בכוח הפלת"ד – נזקי גוף כהגדרתם בפתל"ד כוללים גם נזק נפשי, כאשר מאחר שהנזק הנפשי נגרם כתוצאה מהשימוש של קתרין ברכב במבוטח (הנסיעה לאחרו בו ופגיעת הציפורים ברכבה) נראה שאף לא מדובר ב"נפגע משני" (שגם הוא זכאי לסעד מכוח הפלת"ד במקרים המתאימים לפי הפסיקה) אלא בקתרין כנפגעת עיקרית מהשימוש ברכבה.

תשובה 3

בהנחה שלרבקה או יגאל יהיה את מי לתבוע בגין הנזק, זהו חישוב אובדן כושר השתכרות של רבקה:

העקרון העומד בבסיס אופן חישוב פיצויים אלו הוא "עקרון השבת המצב לקדמותו".

בגין אובדן כושר ההשתכרות של רבקה – במידה שנכותה כוללת גם אובדן כושר השתכרות (נראה שכך ראוי נוכח חוסר יכולתה לצאת מהבית, אך אם נקבעה לה רק נכות רפואית ללא נכות תפקודית לעניין כושר השתכרות אזי אין היא זכאית כלל לפיצויים אלו): החישוב יעשה באמת מ-2 דרכים: ניתן לחשב באמצעות חישוב גלובלי במסגרתו ביהמ"ש מעריך באופן "גס" את ההפסדים של רבקה מאובדן כושר ההשכתרות שלה, או באמצעות חישוב אריתמטי אשר יבוצע לפי השכר של רבקה במכפלת אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו לה (לא נתון בענייננו), במכפלת מספר השנים אשר נותרו לו עד גיל פרישה (כ-15 שנה), כאשר כל הסכומים מהוונים כמובן לערכם הנוכחי. כמו כן, לעיתים נפסקים גם אובדן הנאות סוציאליות (רלוונטי במיוחד כאשר רבקה הייתה עובדת מדינה ☺) אשר מסתכמות לכ-20% נוספים לגובה השכר החודשי בחישוב שלעיל. אציין, כי ככל שאני הבנתי, גובה השכר הממוצע במשק רלוונטי רק לתביעות של אובדן כושר השתכרות מכוח הפלת"ד ולכן אין לו משמעות בשאלה זו.

בגין אובדן כושר ההשתכרות של טוני (שנפטר, התביעה תוגש כמובן ע"י עזבונו) –

בהתאם להלכת אטינגר (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ) עיזבון רשאי לתבוע נזקיו בגין השנים האבודות. למקרה כזה, נקבע "מבחן הידות" שפועל כך: 4 ידות – טוני המנוח, רבקה שנותרה בחיים, משק הבית שלהם, וידת חסכון (לדעתי יגאל הבן לא יכול להיחשב לידה אף שהוא נתמך ע"י הוריו כי הוא בגיר). לכן החישוב יהיה סך הכנסותיהם של שני בני הזוג בחילוק ל-4 הידות כאמור, ואז מפחיתים מהכנסתו של טוני את התוצאה שיצאה כהנכסה שאבדה לכל ידה ומחלקים תוצאה זו במספר השנים שנותרו לטוני להשתכר אילולא היה נפטר (כ-22 שנה בענייננו, בהנחה שטוני היה עצמאי ו-17 שנה אם היה שכיר). יבואר כי שיטת הידות נועדה לנטרל מאובדן כושר ההשתכרות את הסכום שטוני היה צורך בעצמו אילו היה נותר בחיים ואשר בגינו אין זה ראוי לפצות את העיזבון.

בגין הוצאותיה הרפואיות של רבקה – באופן עקרוני, נפסקים לניזוקים פיצויים בגין הוצאות רפואיות שהם מוצאים ועתידים להוציא כתוצאה מהאירוע המזיק, אך אין המדובר בכפל פיצוי, כך שמאחר ונתון שכל הוצאותיה הרפואיות של רבקה מכוסות ע"י הביטוח המשלים של הקופ"ח שלה, נראה שלא ייפסקו לה פיצויים בגין רכיב נזק זה.

תשובה 4

לדעתי מדובר בהוראה שמשקפת את התכלית של דיני הנזיקין של צדק מאחר שבחוזה במסגרתו אדם עושה עבור אדם אחר פעילות שאינה חוקית – בהחלט יש צדק להטיל אחריות נזיקית דווקא על האדם שעבורו נעשתה הפעולה שלא כדין. זאת במיוחד, ביהבט של צדק מתגמל כאשר מידת האשם של ה"שולח" בחוזה אינה פחותה מזו של המבצע. יודגש כי ההוראה דנן לא פוטרת את אחריות המבצע אלא רק מטילה אחריות גם על הנהנה של החוזה. בנוסף, ההוראה בהחלט מקיימת את התכלית של הרתעה, מאחר שלאורה אדם יחשוב פעמיים אם להזמין בחוזה פעילות בלתי חוקית. הביקורת העיקרית שלטעמי ניתן למתוח על הוראת חוק זו, היא שאף אם היא מקדמת צדק והתרעה, אין היא בהכרח יעילה, כאשר ידוע כי דיני הנזיקין שואפים לייצר צדק והרתעה אך בצורה שתהיה יעילה למשק ולחברה. מבחינה זו, יש לשאול האם "מזמין" המעשה בחוזה הוא מונע הנזק הטוב והיעיל ביותר מבחינה כלכלית? לדעתי מונע הנזק הזול והטוב ביותר לגבי חוזים כאלו הוא מבצע החוזה עצמו, שכן לו היכולת המעשית להביא לעבירה על הדין או לאו. ובמילים אחרות, לדעתי, הטלת אחריות נזיקית גם על "מזמין" הפעילות הבלתי חוקית היא לא יעילה כי היא לא מרתיעה מספיק דווקא את האדם שהלכה למעשה מבצע את המעשה האסור. ניתן להניח שהכיס העמוק במקרים אלו הוא דווקא מזמין השירות ואז אם שניהם חולקים באחריות, זה יכול להיות מעין ביטוח מפני נזקים בעבור מבצע הפעילות הבלתי חוקית.

לקבלת הצעת מחיר לסיוע בכתיבה אקדמית
אנחנו זמינים בכל עת