תשובה 1
סעיף 1 – קביעה שביהמ"ש מטרתו היא עשיית סדר בלבד יכולה להתאים לגישה של משפט הטבע הרואה בתפקיד המשפטן כחשיפה גרידא – לחשוף את אמת הטבע ללא התערבות אקטיבית. בנוסף, היא מנוגדת דווקא לרעיון הצדק מתקופת הנאורות שהחליף את התפישה שמה שחשוב זה רק סדר חברתי. סוקרטס בקירטון בהקשר זה ראה בהפרת החוק כפוגעת בסדר הציבורי וגורמת לאנרכיה. גכך גם איגרת פאולוס מהנצרות. דהיינו, היא גם מתאימה לפרשה של מלטוס נ' סוקרטס שם התבצע משפט מושבעים שבו השופט הוא העם וביהמ"ש רק מנהל את הדיון. זה למעשה הבסיס של השיטה האדוורסרית. וזאת בשונה מדעותיו של מרתיון לותר קינג שראה באי-ציות לחוק לא צודק כדבר לגטימי, וכן, להתפתחות שנבעה מפרשת טבח כפר קאסם שהוליד את הרעיון של פקודה בלתי-חוקית בעליל אשר מצדיקה אי ציות במקרים מתאימים.
סעיף 2 – פסיקה רטרואקטיבית גם קשורה לפרשת סוקרטס כאשר שם המשפט התחיל והסתיים באותו יום דבר שהיווה בסיס לעיקרון סופיות הדיון, אך מרגע שביהמ"ש יכול לפסוק רטרואקטיבית עקרון זה נפגע קשות.
סעיף 3 –הרכב שופטים המשקף את הגיוון בחברה הישראלית מתאים לדעתי לרעיון השיוויון שהתפתח בתקופת הנאורות על חשבון רעיון הגורל.
סעיף 4 – הגבלת המסמכים שניתן להגיש לביהמ"ש לישראלים בלבד ומ-7 השנים האחרונות מתוך תפישה שמשפט הוא תלוי זמן ומקום זה ביטוי של הפוזיטיביזם אשר רואה במשפט כלתוי חברה. זאת, בניגוד לתפישה של משפט הטבע אשר רואה במשפט כנצחי. בהקשר זה, משפט אייכמן בחר להתעלם מהתלות בזמן ומקום (ולכן הוא נחשב למשפט דרך משפט הטבע) כך שהחוק המוצע עשוי היה למנוע את המשפט החשוב הזה. לעומת זאת, תפישה כזו משתקפת באמנת מייפלאוור שנוצרה בתקופת הנאורות. בנוסף, ניתן לומר שהוא עומד בסתירה לרעיון של משב"ל שתחילתו הייתה בפרשת משפטי נירנברג שם שפטו בעלות הברית אזרחים גרמנים על אדמת גרמניה (וככל הנראה לא רק באמצעות מסמכים גרמניים למשל).
סעיף 5 – סמכות לבטל חוקי הכנסת כשהם סותרים את המשפט הנצחי נובע מהעיקרון הכללי של המשפט החוקתי שתחילתו במגנא כרטא. בנוסף, הוא משקף את הפרדת הרשויות שעוגנה בהיסטוריה בצורה רצינית בחוקת ארה"ב, ולמעשה זה ביטוי של כלל השינוי שהגה הארט, וכן, של פירמידת הנורמות של הנס קלזן שבה נורמות יסוד נמצאות מעל חוקה וחוקים. שני הוגים אלו הם פוזיטיביסטים.
סעיף 6 – עו"ד לא ייפנה לביהמ"ש אלא אם הוא תומך בתוצאה אליה יגיע ביהמ"ש יכולה להתאים לתפישה של תומאס הובס שגרס כי רצוי שהכל שייך למלך כדי שהמלך ינהל את חיינו בצורה מיטבית. כלומר, רואים בביהמ"ש באותו רעיון של המלך שביהמ"ש ינהל את חיינו בצורה מיטבית. בנוסף, ניתן להגיד שזה משקף תפישה של פורמליזם הרואה במשפט ככזה במוליד רק תוצאה אחת נכונה לכל סיטואציה. ובעצם זה לא משאיר מקום לתפישה הריאליסטית שגורסת שיכולות להיות תוצאות משפטיות שונות לאותן עובדות כלתלות בתפישות וברקע של השופטים (ספקנות לוגיקה).
סעיף 7 – העדפת עו"ד את טובת לקוחו לעולם, זה בעצם סעיף שעוסק באתיקה מקצועית של עו"ד ומציג תפישה פויזטיביסית אשר מנתקת החוק מהאתיקה. בנוסף, ניתן להגיד שהוא מכתיב לעו"ד את פעולתו ללא שק"ד רב ולכן מתאים לתפישה פרומליסטית יותר. הריאליזם לעומת זאת, יגיד פשוט שיש להניח שעו"ד יפעל כך ממילא.
תשובה 2
א. טענה א' – מדובר בטענה שנובעת מהגישה הפוזיטיביסטית אשר הגיעה עם המהפכה המדעית ואשר רואה בעובדות והחלטות יציר האדם שיוצרות משפט ולא באלוהים והטבע כמקור המשפט. בהתאם, אחד מהמאפיינים העיקריים של הפוזיטיביזם הוא התפישה לפיה המשפט הוא תלוי חברה, קרי תלוי זמן ומקום. בהתאם, אם אם אייכמן הולך להישפט על פעולות שביצע בטרם שיטת המשפט הישראלית הייתה קיימת ולא על אדמתה – הכיצד שיטת המשפט הישראלית יכולה לשפוט אותו כהלכה? (תחת תפישת המשפט כתלוי זמן ומקום). באופן ספציפי, הטיעון מתאים לדעתי לתת-הגישה הפוזיטיביסטית של הארט כאשר הטיעון למעשה הוא שלא מתקיים כלל הזיהוי הנדרש לשפיטת חוק. טענה ב' – זה טיעון המדבר על חוסר אובייקטיביות של שופטי ישראל אשר אנתח ע"פ הגישה של ריאליזם משפטי תחת הטענה שגם אם השופטים ינסו באמת ותמים בכל מעודם לפסוק במשפט הזה בצורה אובייקטיבית ותחת ההגבלות הנורמטיביות שמכתיב להם החוק – הם לא יהיו מסוגלים לכך נוכח היותם יהודים לאחר השואה. בהתאם, הפסיקה שלהם תהיה מוטה מרגשותיהם הבלתי נשלטים ולכן הם לא פורום מתאים למשפט זה. טענה ג' – טיעון זה יכול להיתמך על טענה של הליך לא הוגן ולכן הוא מתאים לגישה של משפט הטבע של ז'אן זק רוסו, במסגרתה התפתחה גם הז' להליך הוגן כאחת מ"זכויות האדם הטבעיות" שעוגנו בס 7-9 בהצהרת זכויות האדם והאזרח של צרפת בשנת 1789.
ב. בתגובה לטענה א' ניתן לטעון שאחרי מלחמת העולם השנייה גם שפיטה באדמת גרמניה לא תשקף את המשפט כתלוי זמן, מקום וחברה כי למעשה החברה ושלטון החוק בגרמניה התפוררו ואין שיטת משפט אחרת שתתאים יותר לשפיטת אייכמן. יתרה מכך, דווקא השלטון הנאצי הוכיח שהתפישה הפוזיטיביסטית לבדה היא מסוכנת מאוד כי המשטר הנאצי בסוף פעל באופן חוקי לגמרי אך ברור שלא מוסרי, לא הומאני ולא באופן שניתן לקבל. על כן, הכרחי לשלב בעקרונות המשפטיים גם את הגישה של משפט הטבע ולהגיד שיש צדק ואמת שהם אוניברסליים שנובעים מאלוהים או מהטבע ושהמשטר הנאצי עבר והפר צדק זה. על כן, נוכח ההסיטוריה הנוראה, דווקא לתת לשופטי ישראל היהודים לשפוט את אייכמן זה בבחינת צדק טבעי היסטורי שמצדיק את הפגיעה בתפיסה הפוזיטיביסטית של משפט תלוי מקום, זמן וחברה. בתגובה לטענה ב' ניתן לטעון טיעון נגד פורמליסטי יותר ולטעון ששופטי ישראל הם אנשים ברי-דעת מנוסים ורציניים שיידעו להפריד רגשותיהם. יתרה מכך, מדובר במדינה צעירה ודמוקרטית במחזיקה בערכים מודרניים ולכן משפט בגולותיה יוביל לצדק בהכרח (מבחינה פורמאליסטית). בתגובה לטענה ג' הייתי טוען עדיין במסגרת התפישה של משפט הטבע, אך טוען שלאור משפט הטבע אשר מאמין בקיומם של צדק והוגנות אוניברסאליים, ראוי להביא את אייכמן להישפט בישראל אף אם חתימתץו ניתנה בכפיה. קרי, שאין לראות ברצונו כמשפיע בכלל על הכרעה בשאלת משפטו בישראל וכי במסגרת האיזון בין ערכים וזכויות מוצדק לפגוע בזכותו להליך הוגן בהקשר זה.
ג. טענתו של התובע האוזנר היא בדיוק טענתי בתגובה לטענה ג' לעיל. כלומר, האוזנר לא כופר בטיעון שהבאת אייכמן להישפט בישראל פוכעת הלכה למעשה בזכותו להליך הוגן שהיא זכות אדם מבוססת בשלב זה בהיסטוריה. אך הוא אומר שאייכמן, לאור מעשיו, לא ראוי כלל לזכויות אדם. הוא פשע באופן כה חמור כלפי האנושות כולה עד שאין להעניק לו את ההגנות שאנו נותנים לאדם במסגרת הזכות להליך הוגן גם כלפי אנשים שעשו מעשים נוראיים (כדוגמת רצח) אך עודם זכאים להגנה כבני אנוש וכאחד האדם. באייכמן, כך לטענת האזונר, אין עוד לראות כאחד האדם הזכאי לזכויות אדם טבעיות. זה טיעון אשר מקבל את משפט הטבע ומקבל את זכויות האדם הטבעיות, אך גם מכיר בכך שיש מקום לתת משקל גם להיבטים של משפט הטבע וגם להיבטים פוזיטיביסטיים. ובצעם אומר – אמנם משפט הטבע מעניק לאייכמן זכות להליך הוגן, אך מבחינה פוזיטיביסטית אנו כחברה צריכים לשלול ממנו את זכויותיו הטבעיות, שעה שהוא פשע כנגד אותן זכויות בדיוק והרבה יותר.
תשובה 3
א. לדעתי הטענה לפיה הפמינזם התרבותי הוא מבית היוצר של מקינון אינה נכונה, כאשר היא ידועה דווקא כהוגה משמעותית של הפמניזם הרדיקאלי. הפמניזם התרבותי מזוהה עם קרול גילגיאן דווקא והתפתח במהלך שנות ה-80. הפמניזם התרבותי אכן מכיר בשונות בין המגדרים, כאשר גילגיאן זיהתה במחקריה על ילדים שגברים נוטים יותר להכרע והיררכיה ואילו נשים לנטילת אחריות תוך תרבות של פשרה ושיתוף. עם זאת, הטענה לפיה גילגיאן גרסה מכאן כי האשה היא נחותה תרבותית ועל אף זאת על הגבר לנהוג כלפיה בצורה נאותה ואנושית היא לא מדוייקת כלל. בתמצית, היא אמרה שנוכח הבדלים טיפוסיים אלו על החברה והאנושות כולה לייצר תהליך שייצור שוויון בין התרבויות כי במיאות הקיימת האנושות רואה בתרבות הגברית כתרבות טובה יותר. הפמניזם הרדיקאלי (שהוא מבית היוצר של מקינון) אכן תקף את הפמיניזם התרבותי וגרס שאין שוני בין המגדרים. זרם זה טוען שהפערים הקיימים בין המגדרים הם תואצה של "שליטה ודיכוי" ארוכי שנים שמפעיל המין הגברי על הנשי, אך בבסיס אין באמת שוני. לדעתי הטענה לפיה הפמיניזם הרדיקאלי מוצא בשריפת אלמנות בהודו הוכחה לכך שגברים ונשים שווים היא לא מדוייקת כלל. למעשה, הפמניזם המשפטי שצמח במקביל ל-CLS ראה בתופעה זו כהוכחה לדיכוי ההיסטורי והכמעט נצחי עד לעת המודרנית של גברים את הנשים. באותו האופן, אני מסכים יחסית עם הקביעה כי הפמיניזים הליברלי הוא בתפיסה שאין שוני בין המגדרים. ליתר דיוק, הוא טוען שהמגדרים דומים דיים כדי שלא יהיה ביניהם שוני רלוונטי וכל שונות משמעותית שקיימת נובעת מהתניות חברתיות. עם זאת, אני לא מסכים עם האמרה שהפמיניזם הליברלי "הצטרף" לעמדה של הרדיקאלי כי אם להפך. הליברלי הוא הזרם הראשון הורדיקאלי הצטרף לעמדתו. בנוסף, הזרם הליברלי אחד גרס שאין סיבה מצדיקה לכל שוני ביחס החברה כלפי המגדרים ולכן אין סיבה שאשה תגלח בית שחי למשל או לא תהיה לוחמת (גישה שמשתקפת ביתר שאת בבג"ץ אליס מילר). בנוגע למילת נשים, איני מכיר התייחסות ספציפית של הפמיניזם הליברלי לכך, אך בפס"ד מ"י נ' פלונית, ניתן לראות כיצד עו"ד ניסה להוביל את הדיון מהמישור הפלילי למישור התורת-משפטי בדיוק בשביל להתשמש בגישות פמיניסיטיות לטיעוניו.
ב. סוקרטס אכן סירב לברוח מכלאו, אך זאת לטענתו, לאור הקול הנבואי אותו טען ששמע וסמך עליו ואשר לא עצר אותו מכך, ולא לאור כיבוד העקרון של שלטון הרוב. להיפך, סוקרטס כפר ברעיונות הדמוקרטיה הראשוניים של יוון הקדומה. כך, גם הטענה שג'ון לוק הוא זה ראה בהמונים כחסרי יכולת היא לא מדוייקת, כאשר דווקא אותו סוקרטס גרס ששלטון המונים של טפשים הוא לא רצוי ויש לקיים ממשלת חכמים. ג'ון לוק לעומתו, אשר חי בשלב מאוחר בהרבה והחזיק בתפישה של משפט הטבע, גרס כי ככלל טוב לאנשים במצב הטבעי, אך מאחר שמעטים הם בעלי נטיות להרע באופן שמונע מההמונים את הטוב של הטבע – יש לגבש מלוכה פרלמנטרית (דרך הרעיון של האמנה החברתית) כך שתפקיד המדינה יהיה להגן על הזכויות הטבעיות של האנשים בהמון. דהיינו, גם הקביעה כי גישתו של לוק מבוססת על הציווי האלוהי היא לא נכונה. אמנם הוא הוגה של משפט הטבע, אך גישתו מבוססת על רעיון האמנה החברתית ולא הציווי האלוהי. לגבי השופט רוברט ג'קסון – הוא אכן ביסס את תורת המשפט שפיתח בנירנברג על הרעיון שהאנושות כוללה שוללת את מעשי הנאצים ומכאן החובה לשפוט אותם (טבע את מונח "פשעים נגד האנושות" או נגד העולם), אך ביסוס זה הוא המשך תורתו של ג'ון לוק אשר פיתח את רעיון האמנה החברתית ולא של סוקרטס אשר גרס ההפך במידת מה.
