Skip to content Skip to footer

סמכות שיפוט בינלאומית בענייני ירושה בישראל

מוזמנים להשאיר פרטים ולקבל הצעת מחיר פה

תשובה 1

א.1 ביהמ"ש יסכם לדון בבקשה, לאור ס' 136 לחוק הירושה הקובע סמכות שיפוט בינלאומית עניינית על תביעה לצו קיום צוואה אם ביום מות המוריש הוא היה תושב ישראל (בענייננו, שלומית אינה תושבת ישראל ביום מותה בהתאם לס' 135 מאחר שמרכז חייה לא בישראל ע"פ מבחן מירב הזיקות שהינו מבחן אובייקטיבי בהתאם לפס"ד שטרק נ' בירנברג), או לחילופין, אם המוריש הניח נכסים בישראל. בענייננו, נתון כי חלק מירושתה של שלומית היא דירה בישראל ולכן ס' 136 מחיל לגבי בקשה לצו קיום צוואה שלה סמכות בינ"ל עניינית בישראל. יציוין, כי קיים חריג להלכת מוזמביק לפיו במקרה בו המוריש תושב חוץ אך הוא הניח נכסים בישראל כבענייננו – ביהמ"ש יהא מוסמך לדון בכל נכסי הירושה (גם חשבון הבנק של שלומית שבקנדה, נפס"ד מסתורה כהנא נ' מאיר כהנא). עוד יובהר כי ס' 136 חל רק לגבי תביעות בעניין ירושה כאשר בהתאם לפס"ד עו"ד אלדרמן נ' ארליך, קבע השופט גרוניס בביהמ"ש העליון כי חל מבחן הסעד (על פני מסחן מהות הסכסוך) וכי בקשה לצו קיום צוואה הינו אחד מהסעדים עליהם חל הסעיף דנן. שמעון עשוי לטעון כי מאחר שקיימים נכסים משמעותיים בקנדה ביהמ"ש בישראל אינו פורום נאות, אך בפס"ד פלונית נ' פלוני נקבע כי הדוקטרינה של פורום לא נאות תופעל לגבי ס' 136 רק במקרים חריגים בהם המוריש אינו תושב ישראלי ואף רק חלק קטן מנכסיו הונחו בישראל. בענייננו, כמחצית מנכסי שלומית בישראל ולכן אין ממש בטענת פורום לא נאות כאמור.

א.2 כללי ברירת הדין בדיני ירושה קבועים בס' 137 לחוק, לפיו על המוריש חלים דיני מושבו בשעת מותו, למעט האמור בס' 138-140 (בענייננו אין נתונים רלוונטיים לסעיפים 138-140). בהתאם, יחול הדין הקנדי. אולם, הדין הקנדי עצמו קובע בהוראת חקיקה ראשית כי על נכסי הירושה של מוריש יחולו דיני הירושה של המדינה שבה המוריש נולד, קרי ישראל. יוצא, לכאורה, שהפעלת הדין הקנדי ע"י ביהמ"ש משיבה אותו לדין הישראלי ובמקרה כזה ביהמ"ש ייתן תוקף לצוואה (בהיעדר התנגדויות אחרות מתחום דיני ירושות) מאחר שהדין הישראלי לא מגביל את רצון המוריש. לדעתי יתכן שבמקרה כזה ביהמ"ש יקבע כי מבחינה מהותית ראוי להחיל את הדין הקנדי (בהתעלם מהוראת הדין הקנדי הטכנית שמחזירה את ברירת הדין לדין הישראלי) מאחר שכלל ברירת הדין הישראלי קובע בהוראה ראשית שיש לדון ע"פ דין מקום מושבו של המוריש. דהיינו, יש פה סוג של "לופ" שבו הדין הי\שראלי מפנה לדין הזר ואילו הדין הזר מחזיר לדין הישראלי. לסיכום, לדעתי ניתן להניח שביהמ"ש יידון לפי דיני הצוואה הישראלים במקרה שלפנינו.

ב. כאמור, ס' 137 לחוק הירושה קובע את כלל ברירת הדין בדיני ירושה לפיו על המוריש חלים דיני מושבו בשעת מותו, אך שטת למעט ס' 138-140, כאשר ס' 139 קובע כי על הכשרות לצוות חל דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה. בהתאם, ותחת ההנחה שעד שעלתה לישראל, מקום מושבה של רחל היה טורקיה – יחול על דין הכשרות של רחל לצוות הדין הטורקי. מאחר שהדין הטורקי שצוואה שאישה עשתה תהיה בטלה, נראה כי ביהמ"ש הישראלי ייאלץ לפנות לדיני הכשרות הטורקיים (לאור ס' 139 כאמור) ולקבוע כי הצוואה של רחל ניתנה ללא כשירות משפטית שלה לבצע את הצוואה ולכן הצוואה בטלה. עם זאת, משה המעוניין בקיום הצוואה כלשונה עשוי לטעון כי הדין הטורקי קובע כי רק גבר כשיר לעשות צוואה, וכן, כי צוואה שעשתה אישה בטלה – אך אין אמירה ישירה על כשרותה של אישה לעשות צוואה ועל כן יש להפעיל פרשנות אשר מקיימת ערכים דמוקרטיים של שוויון וצדק ולראות בחוק הטורקי (אשר לא קובע במפ]ורש וברחל בתך הקטנה שאישה לא כשרה לערוך צוואה) כי לעניין הכשרות המשפטית הייתה לרחל כשרות כך שגם אם הצוואה לא תקפה בטורקיה הכשרות המשפטית קיימת גם בטורקיה ולכן הצוואה כן תקפה בדין הישראלי. לחיזוק העניין אציין כי מדובר בפסק דין היוצא תחת ידיו של ביהמ"ש ישראלי ולכן אף אם כללי ברירת הדין (בענייננו באופן ספציפי ס' 139) מטילים על ביהמ"ש הישראלי לפסוק בהתאם לדין זר, הוא לא יוציא פסיקות אשר מנוגדות באופן בוטה עקרונות דמוקרטיים וזכויות אדם ובהחלט ייתכן שאך בשל הפגיעה הקשה בשוויון – ביהמ"ש יפסוק בהתאם לדין הישראלי בנושא כשרותה של רחל לצוות צוואתה (בפרשת עמותת קו לעובד נקבעה הלכה לפיה קיים אינטרס נורמטיבי כללי לכך שכללי ברירת הדין לא יפנו לדין אשר יוביל לפגיעה בעקרונות של שיטת המשפט בישראל. בהיות העקרון של שוויון עקרון יסודי מאוד בשיטתנו נראה שהדבר יוביל את ביהמ"ש לדין הישראלי). אזכיר בעניין זה גם את טענת "חוסר צדק" הרלוונטית לנושא הפורום הנאות, אך ניתן להסיק ממנה גם לענייננו, כאשר בהתאם לטענה לעיל אם צפויה להיות הכרעה שיפוטית שתעשה חוסר צדק בוטה בדין הזר, ייקבע שהפורום הנאות הוא ביהמ"ש ישראלי (פס"ד מסיקה נ' פרופ' דונלס).

תשובה 2

ראשית, בהתאם לכלל התפיסה ביהמ"ש בישראל ירכוש סמכות בינ"ל מבחינה טריטוריאלית רק אם יומצא למינג (תושב זר) כתב תביעה (באופן ישיר ארו עקיף). בהתאם לת' 158(א) לתקסד"א מטרת ההמצאה היא להביא לידיעתו של מינג את תוכן כתב התביעה (בענייננו) וכן להחיל על הנתבע את מרות ביהמ"ש. תחת ההנחה שמינג לא צפוי להגיע לישראל, הדרך היחידה של ראובן לעמוד בכלל התפיסה היא להמציא את הכת"ת לשלוח של מינג כקבוע בת' 163 לתקסד"א. בהתחשב בכך שמינג הוא רופא בסין ללא כל קשר לישראל, מסופקני שראובן יוכל לעמוד בכלל התפיסה ולאתר שלוח/נציג שעומד בתנאי ת' 163(ג). על כן, יש להניח שראובן ייאלץ לפנות לת' 167(א) לתקסד"א הקובעת כי בע"ד המבקש להמציא כתב טענות מחוץ לתחום השיפוט של ישראל נדרש להגיש בקשה בכתב (לרבות תצהיר התומך בבקשה וכולל פירוט העובדות המבססות עילה) לקביעת דרך ההמצאה. בהתאם לת' 167(ב) ביהמ"ש יורה על דרך ביצוע ההמצאה (עשוי גם לקבוע שלא מתקיימים התנאים הנדרשים) ולאחר ההמצאה בהתאם להוראיותיו, ביהמ"ש ירכוש סמכות שיפוט בינ"ל זמנית. במצב כזה, מינג יהא רשאי לכפור בסמכות הזמנית או לטעון טענת פורום בלתי נאות בהתאם לת' 168 לתקסד"א. באשר לסמכות עצמה, מינג יטען כי לא קמה סמכות שיפוט בישראל, שעה שאף מקרה מתתי סעיפי ת' 166 לתקסד"א לא מתקיים. כך יטען מינג, כי לא חלה ת' 166(4)(א) משום שאף אם מתן התרופה דנן מהווה הפרת חוזה, ההפרה בוצעה בסין והעובדה שהנזק התגבש רק בישראל לא מקיימת את תנאי ת' 166. עוד הוא יטען כי גם ת' 166(4א) שעה שהתובענה מבוססת על מעשה שאירע בסין ונטילת התרופה בישראל היא לא המעשה אשר מקים את עילת התביעה, אלא מתן התרופה על ידי מינג שבוצעה בסין מקימה את העילה. עוד יטען כי לא חלה ס' 166(5) מאחר שאף שהנסק נגרם בישראל משירות של מינג, אך מינג לא יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל שעה שהוא רושם תרופה לראובן החולה בסין. עוד יטען מינג מכוח ת' 168 כי ביהמ"ש בישראל הוא לא פורום נאות מפני שמדובר בתרופה סינית שרשם רופא סיני בסין לפציינט שהוא כלל לא ידע על היותו אזרח ישראל ולכן ברור הוא שמירב הזיקות של התביעה מובילות לסין כך שביהמ"ש בסין הוא הפורום הנאות והמתאים יותר לדון בתובענה. מינג יטען כי בהתאם לפס"ד אבו ג'חלה בו נקבעו קיווים מנחים להחלטה בדבר פורום נאות, ברור כי מירב הזיקות בעייננו מובילות לסין כאמור. אם מינג יצליח לשכנע את ביהמ"ש בישראל בטענתו בדבר פורום נאות בסין (כפי שהיה בפס"ד אלביט הדמיה רפואית בע"מ), יעבור נטל ההוכחה לראובן לשכנע את ביהמ"ש כי בסין צפוי לו כתובע "חוסר צדק" (בהחלט יתכן בהתחשב בכך שסין היא מדינה קומוניסטית) ואז למרות היות סין פורום נאות יותר, ביהמ"ש ישראלי ישמור את סמכותו הבינ"ל וידון בתובענה. בנוסף, ראובן יטען כי בהתאם לפס"ד מסיקה, מאחר שמקום ביצוע העוולה הוא סין אך הנזק התרחש בישראל, קיימות זיקות לכאן ולכאן באופן די שיוויוני (למשל, עדים למעשה בחו"ל אך עדים לנזק בישראל) ולכן אין סיבה שביהמ"ש ישראלי הוא פורום פחות טבעי מביהמ"ש בסין ולכן גם ביהמ"ש בישראל הוא פורום נאות ויש לדון בישראל. עוד יטען ראובין, כי נקבע ע"י השופטת שטרסבורג-כהן שזיקת מקום התרחשות האירוע היא זיקה חלשה כך שמתן התרופה בסין לא מהווה זיקת כבדת משקל. בנוסף, ככלל הזיקות שילקחו בחשבון המבחן מירב הזיקות הן: מקום מושבם של הצדדים, זיקת האזרחות, מקום עיקר עיסוקיהם, מקום ביצוע העוולה, מקום כריתת החוזה, מקום בו נועד החוזה להתבצע, מקום מושב העדים, מקום המצאות הראיות הרלוונטיות וכיוצ"ב. בענייננו, הזיקות הן מאוד שוויוניות ולכן אין סיבה לקבוע שישראל היא פורום לא נאות. אל מול זאת, מינג יטען כי בהתאם לזיקת ברירת הדין באירוע נזיקי כזה כללי ברירת הדין מחילים את הדין הסיני ולכן הדבר מטה את הכף לביהמ"ש הסיני כפורום נאות.

תשובה 3

כללי ברירת הדין בתחום יחסי עבודה, הזהים לאו שבדיני חוזים, קובעים: כלל ראשון הוא שיחול הדין עליו הוסכם בחוזה ההעסקה. בענייננו חוזה ההעסקה לא מתייחס לכך ולכן נעבור כללל השני לפיו יחול דין המדינה שלה הקשר הקרוב ביותר לחוזה. קרי, מבחן מירב הזיקות כלהלן (בשומה לניתוח בפרשת עמותת קו לעובד): הזיקות שקשורות לויאטנם – מקום ההעסקה בפועל בויאטנם, טונג תושב ואזרח ויאטנם, התשלום של השכר בדולרים וחוז ההעסקה באנגלית (אולי זיקות ניטרליות). הזיקות שקושרות לישראל – אילן הוא תושב ואזרח ישראל, חוזה ההעסקה נכרת בישראל, המו"מ לכריתתו התנהל בישראל, טונג לא שילם מיסים בקשר להעסקתו (נראה שמחזק זיקה לישראל כי סביר שהוא נדרש לשלם מיסים בויאטנם שעה שהוא מפיק הכנסתו בויאטנם והוא גם תושב שלה). נראה כי הזיקות מאוזנות למדי בענייננו אם נטייה קלה לויאטנם. עם זאת, בפרשת עמותת קו לעובד, אף שמירב הזיקות נטו לשטחים, העובדה שהעבודה בוצעה בהתנחלות היוותה שובר שוויון בכך שהיא הקימה אינטרס נורמטיבי כללי לפיו כללי בירת הדין לא יובלו להפנייה של דין אשר יוביל לפגיעה בעקורנות היסוד של השיטה בישראל. מאחר שזכויות עובדים הם כללים קוגנטים נוקשים אשר נועדו להגן על זכויות האדם של העובד, יש להוסיף את האינטרס הנורטרמטיבי הכללי הזה למשקלן של הזיקות שקושרות את חוזה ההעסקה שבענייננו לישראל, כך שהכף תיטה לישראל. דהיינו, בהחלט ניתן להניח שגם בעניינו ביהמ"ש יראה בחקיקת המגן הדלה בויאטנם כשובר שוויון לכך שע"מ לשמור על עקרונות שיטת המשפט בישראל ראוי לקבוע את ישראל כדין שלפיו תידון התביעה. אילן יטען מנגד כי בפרשת עמותת קו לעובד נפסק כי אינטרס נורמטיבי כאמור יטה את הכף רק במקרי גבול שבהם, לאור כל הזיקות האחרות, הקשר של ישראל דומה לקשר של המדינה הזרה, ואילו בענייננו הכף נוטה בצורה ברורה יותר לויאטנם, וכן, כי בשונה מהמקרה באותה פרשה, שם הייתה פגיעה קשה בשוויון לאור העסקת עובדים ישראלים כתף אל כתף עם העובדים הזרים (כאשר העובדים הישראלים קיבלו את מלוא זכויותיהם מכוח חקיקת המגן הישראלית) – במקרה של טונג אין פגיעה בזכות לשוויון כי כלל עובד בית המלון מקבלים תנאים זהים והדבר לא פוגע בעקרונות השיטה בישראל כפי שהיה בפרשת קו לעובד.

תשובה 4

ראשית יצוין כי ת' 163(א) לתקסד"א קובעת כי ככל הניתן כתב טענות יומצא לנתבע עצמו; ואם הנתבע מיוצג בידי עו"ד – יש להמציא לעורך דינו. אולם, לשם כך נדרשת הסמכת הנתבע את עורך דינו לקבל עבורו כת"ת. בענייננו, אבי יטען כי מתקיימת הסמכה משתמעת מיחסי עו"ד-לקוח לאור הנתון שעו"ד אלון מייצג את "ברביקיו" בתביעה אחרת (פס"ד יוחימק נ' קדם). "ברביקיו" תטען מנגד כי עו"ד אלון לא ייצג אותה בקשרה עם אבי והדבר שונה מהפס"ד האמור. ככלל, הפסיקה קבעה 4 תנאים מצטברים לקיום הסמכה משתמעת מיחסי עו"ד-לקוח כלהלן: לא נשללה הסמכה (פס"ד אוסטפילד נ' בהירי), ההמצאה לעו"ד שמייצג את הנתבע באותון נושא (פס"ד שטיין נ' כץ), מימד הזמן (קרי רלוונטיות מבחינת זמן בעת ההמצאה), אינטנסיביות (פס"ד אלגיר טכנולוגיות נ' עו"ד לדרמן). בענייננו, "ברביקיו" יטענו כי לא מתקיימים התנאי השני והרביעי, שעה שעו"ד אלון לא מייצג אותה באותו עניין שיש לה עם אבי, ואף לא מתקיים קשר אינטנסיבי דיו בין עו"ד אלון ל"ברביקיו" ולכן אין סמכות משתמעת. לדעתי אבי לא יוכל לאור 4 תנאים מצטברים אלו להקנות לביהמ"ש בישראל במכות בינ"ל ע"י המצאת כת"ת לידי אלון בישראל.

תשובה 5

א. באופן עקרוני הכלל הוא כי לקמבודיה יש חסינות מפני תביעות אזרחיות בהתאם לס' 2 לחוק חסינות מדינות זרות. בנק הפועלים יטען כי חל החריג לחסינות מכוח ס' 3 לחוק מאחר שמדובר בתביעה שעילתה מסחרית. קמבודיה תטען מנגד כי לא ניתן לטעון לגבי עסקה לקבלת רישיון מדינתי כעסקה מסחרית, שעה שהגדרת "עסקה מסחרית" בס' 1 לחוק מבהירה כי מדובר בפעולות שהן מתחום המשפט הפרטי (רישיון מדינתי הוא בתחום המשפט הציבורי) ואף מבירה כי העסקה אינה כרוכה, במהותה, בהפעלת סמכות שלטונית (כמובן שהענקת רישיון מטעם המדינה היא הפעלת סמכות שלה). בפסיקת כבוד הש' ברק בעניין אדלסון (בטרם חקיקת החוק דנן) נקבע כי ההכרעה בשאלה האם פעולה כרוכה במהותה בהפעלת סמכות שלטונית נענת ע"י השאלה האם גורם פרטי יכול היה להיות צד לעסקה במקום קמבודיה וכמובן התשובה היא שלילית ולכן חריג זה לא חל (פס"ד ארונוב נ' ארה"ב).

ב. הכללים שהמעניקים חסינות דיפלומטית בישראל נובעים מהדין הבינ"ל הנוהג ולא מעוגנים בחקיקה בישראל, אך הם בעלי תוקף נורמטיבי לכל דבר ועניין. באופן עקרוני, טאו הינו דיפלומט הזכאי לחסינות בהתאם לס' 1 לאמנת וינה אשר כולל בהגדרת דיפלומטים "שגריר". ס' 37 קובע כי החסינות הדיפלומטית מוענת לדיפלומטים עצמם ולקרובי משפחה מדרגה ראשונה. בענייננו, מאחר שעילת התיבעה לא נוגעת לפעולה שטאו ביצע במסגרת תפקידו (נטילת הלוואה לצורך רכישת תכשיט לאישתו אינה חלק מתפקידו של שגריר) תחול חסינות לא מוחלטת, כך שהחסינות תחול כל עוד הוא משתמש בתפקידו. דהיינו, כל זמן שטאו משמש כשגריר בפועל החסינות תגן עליו, אך החסינות תפקע עם סיום תפקידו. טאו אף עשוי לטעון כי רכישת התכשיט היא כן חלק מתפקידו מאחר שאשתו מתלווה אליו לפגישות דיפלומטיות ולכן יש להחיל חסינות מוחלטת. אך לדעתי טענה זו לא תחזיק מים, ותחול על טאו חסינות רק עד אשר יסיים כהונתו.

לקבלת הצעת מחיר לסיוע בכתיבה אקדמית
אנחנו זמינים בכל עת