2.א. קוקודי המשולש במימון פרוייקטים הם: המדינה שמזמינה את העבודה (עבודות תשתית בד"כ), היזם שהוא גוף פרטי שנכנס לעסקת שת"פ עם המדינה, והגוף שמממן את הפרוייקט.
2.ב לאחר הזכייה במכרז היזם ממשיך אל עבר הקמת הפרוייקט ותפעולו באמצעות קבלני משנה בד"כ שמבצעים את ההקמה והתפעול. במרבית המקרים מימון הפרוייקט יהיה באמצעות הלוואת סינדיקציה במימון טיפוסי של 20% הון עצמי ו-80% הלוואה. כל תקבולי הפרוייקט והכנסים הקשורים לפרוייקט לרוב משועבדים להלוואה. שלב ההקמה כולל סגירה פיננסית של הפרוייקט לרבות קבלת מימון והיתרים נדרשים, ובשלב ההפעלה הפרוייקט מתחיל לקבל תקבולים מהמשתמשים בשתתשתית שהוקמה וכך הוא מחזיר את ההלוואה.
2.ג קיים אירוע של שינוי מהותי ובלתי הפיך (MAC) שבו ניתן להגיד ללווה שגם אם אין סעיף ספציפי שניתן להגיש שהפר אבל יש שינוי מהותי ובלתי הפיך, כאשר ישנם סעיפי MAC שהם סובייקטיביים והם עדיפים למלווה כי הם לפי תפיעסתו שלו ושי סעיפי MAC אובייקטיביים שדורשים נסיבות ספציפיות. אירוע הפרה נוסף הוא הפרה צולבת שזה סעיף שקובע כי במקרה של הפרה בהסכם מסויים, הדבר ייחשב גם להסכם קשור נוסף. הפרה נוספת היא אי-עמידה בסעיף המטרה. אם הפרוייקט משתמש בכספים למטרה שונה מזו שמופיעה בהסכם המימון מדובר בהפרה.
חלק 2
BOT – זו דרך מימון פרוייקטים שבאופן טיפוסי עושים לפרויייקטים ארוכי טווח (PPP), שבמסגרתה יזם מקים פרוייקט כבד בעצמו ובתמורה הוא מורשה להפעיל את התשתית שהוקמה במשך תקופה ארוכה שנקבעת מראש (בד"כ 20-30 שנה) וזכאי לכל תקבולי הפרוייקט. לאחר תקופה זו, הפרוייקט חוזר להיות בבעלות ובזכות השימוש של המדינה והיא מקבלת פרוייקט שכבר עובד ורץ ומשרת את הציבור.
MAC – כאמור בשאלה הקודמת, מדובר בס' סל הנמצא בהסכמי מימון פרוייקטים גדולים אשר מאפשר למלווה להכריז על הפרה של הסכם המימון בגין כל מצב שבו מתקיים "שינוי מהותי לרעה" של הפרוייקט. ישנם סעיפי MAC המנוסחים באופן אובייקטיבי וישנם כאלה מנוסחים באופן סובייקטיבי יותר וזה משרת המלווה כי שיקול הדעת שלו לגבי השאלה האם באמת התקיים שינוי מהותי לרעה. עם זאת, אם המלווה טוען להפרה בגין ס' זה ולבסוף נקבע שלא התקיים שינוי מהותי לרעה אז רואים במלווה כמפר. במקרה שאכן יש הפרה מבצעים לרוב אסלרציה.
סאבפריים – הוא כלי פיננסי המאפשר להעניק הלוואות ללווים שאין להם נכסים להעמיד כבטוחה או שדירוג האשראי שלהם נמוך. לאור הסיכון הגלום למלווה במתן הלוואה ללווים כאלו, הלוואות סאב פריים מאופיינות בריבית גבוהה מאוד המפצה על הסיכון. כלי פיננסי זה הוא שעמד בבסיס משבר הסאבפריים של 2008 שבו בנקים העניקו הלוואות סאבפריים ואיגחו ומכרו למוסדיים את התקבולים הצפויים אך לא היה לכל זה כיסוי.
איגוח – מדובר בשיטת גיוס הון שבמסגרתה הגוף המאגח מוכר לציבור משקיעים תזרים מזומנים עתידי ותמורתו מקבל הון בזמן הנוכחי. זו שיטה שמגלמת יתרונות משני צדי המתרס (גם למאגח ולגם למשקיע). לא מדובר פה בהנפקת אג"ח גרידא כפי שאנחנו מכירים, אלא לשלל טכניקות שבמסגרתן הגוף המאגח מסיט תזרים מזומנים עתידי שהוא זכאי לו בתמורה להון נוכחי. הגוף המאגח באופן זה חשוף פחות להתחייבויות לעומת אג"ח רגיל כי הוא רק מסיט תזרים מזומנים שהוא זכאי לו ממשהו אחר.
P2P – תופעה שהופיעה עקב התפתחות המרחב הדיגיטלי שבמסגרתה מתקיימות הלוואות של אדם פרטי לאדם פרטי אחר (יזם מתחיל למשל) דרך פלטפורומות אינטרנטיות. בד"כ זה נעשה לצורך "מימון המונים" כאשר אנשים רבים משקיעים סכום קטן ברעיון או מוצר שהם מתחברים אליו או מאמינים בו והסך של כל ההשקעות הקטנות מצטבר ליזם לסכום. הפלטפורמות מפגישות בין יזמים מסוגים שונים (מבקשי המימון) לבין המלווים שמקבלים תשואה בהתאם לסיכון וגובה ההשקעה שביצעו.
חלק 3 תשובה 2
בעוד שבעבר המדינה הייתה הקימה תשתיות ופרוייקטים של הפקת משאבים ואנרגיה במסגרת המגזר הציבורי באמצעות מכרזים שבהם זוכים קבלני משנה של המדינה (להלן: שיטת המכרזים), כיום הנטייה היא לעולם ה-PPP שבמסגרתו המדינה כבר לא מקימה בעצמה תשתיות, אלא מבצעת שת"פ עם המגזר הפרטי כאשר המדינה מזמינה את ביצוע העבודה, לרבות מימון, הקמה ופיתוח ע"י הגורם הפרטי, ובתמורה המדינה מעניקה לגורם הפרטי זכות הפעלה בד"כ לתקופה ארוכה וכמובן זכות לכל התקבולים הללו (להלן: שיטת הרישויונות). שיטת ה-PPP היא שיטה שמשלבת את היתרונות של כל מגזר (המגזר הפרטי והציבורי), כך שכל צד אמון על החלקים שהוא "חזק" בהם וסופג את הסיכונים בתחומים והנושאים שהם במומחיותו. המגזר הפרטי לקוח את החלק של היזמות והניהול ובכך מקדם יעילות ואילו המגזר הציבורי אמון על הפיקוח והתכנון המערכתי שהם בתחום מומחיותו וחשובים גם הם לאינטרס הציבורי של פרוייקטי הענק האלו. מאחר שהמגזר הפרטי מממן את הפרוייקטים האלו, מדובר בהלוואות עם סיכון גבוה הרבה יותר לבנקים (מנגנון non-recourse). אחד ההבדלים הבולטים בין השיטות הוא שבשיטת הרישיונות נוצרת תחרות במגזר הפרטי וזה יתרון שמוביל ליעילות על פני שיטת מכרזים. בנוסף, רישיונות מאפשרים למדינה לשמור שלא יווצרו מונופולים לאור ריכוזיות המשק הישראלי (לדוגמה בענף הביטוח). בנוסף, יש בשיטת הרישיונות הסכמים של BOT (כפי שתואר לעיל), אך יש גם הסכמי BOO שבמסגרתם הבעלות על הפרוייקט נשארת בידי הגוף הפרטי ואינטרס המדינה מסתכם בהגנה על הפרוייקט ובהטבחת פעילותו התקינה למען האינטרס הציבורי. כמו כן, בשיטת הרישיונות – הרישיון הראשוני שמקבל היזם הוא רישיון מותנה (הכי נפוץ בתחום האנרגיה בישראל) והוא דורש עמידה בתנאי סף שונים ובאבני דרך שצריכים להתקיים. אם כל התנאים ואבני הדרך מתקיים, הרישיון משתכלל לרישיון קבוע. דהיינו, במקום מכרז פומבי, האסדרה של המדינה נעשית באמצעות כללים רגולטיביים של אמות מידה ותקינות הפרוייקט. הבדל מהותי בין השיטות הוא בחלוקת הסיכונים: בעוד שבשיטת הרישיונות יש חלוקת סיכונים בין המגזר הפרטי לציבורי (באופן יעיל כי כל צד נוטל סיכון בתחום מומחיותו), בשיטת המכרזים מרבית הסיכון נותר בידי המדינה אשר פשוט מזמינה עבודה אצל קבלן משנה, אך היא הגורם המממן והמפעיל ולכן מרבית הסיכונים אצלה. בנוסף, שיטת המכרזים פחות יעילה לאור היעדר תחרות מספקת (רק המדינה מפעילה) ולאור ה"כבדות" וחוסר היעילות של הציבורי אל מול הפרטי, כאשר חלוקת הסיכונים והאחריות היעילה בשיטת הרישיונות גם מקדמת את היכולת לינצול טוב יותר של פוטנציאל הנכס והשאת איכות התשתית/מוצר/שרות במונחי עלות-תועלת.
תשובה 3
הלוואה ממונפת עוסקת בשיטת/אופן מימון שמבצעת בד"כ ברכישת חברות. היא נקראת הלוואה ממונפת כי יחס ההון העצמי-חוב בה הוא גבוה ויכול להגיע על ל-95% חוב. קרי, מדובר בהלוואות המאפשרות השקעה (של קרנות הון בעיקר) בחברות שונות עם הון עצמי מינמאלי ומינוף גבוה. המנגנון מתבצע באמצעות הקמת חברה ייעודית להלוואה (חברת HOLDCO) אשר רוכשת את החברה שבה רוצים להשקיע (חברת ה-TARGET). לרוב קרן ההון תאתר מהנהלת חברת ה-TARGET כמה "Stars" ותציע להם לקחת חלק בהקשעה ולהיות חלק מהרוכשים בתמורה להתחייבות של אנשי ההנהלה החשובים האלו להישאר בחברה למשך תקופה. בהלוואה מסוג זה יש 3שכבות חוב (רבדי הלוואות עם מאפיינים שונים): החוב הבכיר, שמהווה את החלק הארי של ההון שגוייס (כ-60%-70%) ולכן משיקעי החוב הבכיר הם החזקים ביותר (רכיז זה הוא למעשה הלוואת סינדיקציה טיפוסית); חוב מזנין, שהוא גם הלוואת סינדיקציה.