עורך הדין המאיים לכאורה
מבחינת כתב האישום עליו דווח אשר הוגש בגין עבירת האיומים, לעניות דעתי, הזיכוי ראוי ונכון, שעה שעל פני הדברים, בנסיבות המתוארות, הרושם המתקבל הוא כי עורך הדין אולי רצה להביע שאט נפש וניסה להניע את המרפאה להקדים את בדיקת הרופא, אך לא נראה שמדובר באיום אמיתי ואוטנתי להרוג.
בצד של אתיקה מקצועית לעומת זאת, בהחלט ניתן לטעון שעורך הדין הפר את כלל האתיקה המושרש על אודות התנהגות ההולמת את המקצוע עריכת הדין, המעוגן בסעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין ואשר קובע כעבירת משמעת אתית, בין השאר, "כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין". מבחינה זו יטען כי התנגות מתלהמת בשיחה טלפונית הכוללת איום (גם אם מרומז או הנובע מצורת ביטוי מקובלת) על חיי עובדי המרפאה מהווה התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופוגעת ביוקרתו ובדעה הציבורית (החבוטה ממילא) לגביו. עם זאת, לטעמי, חשוב לתת מקום גם לחייו הפרטיים של עורך דין ולא להחיל את כללי האתיקה המקצועיים על פסע ושעל במהלך ובדרכי חייו.
רוצה לומר – אם עורך הדין היה מנהל את השיחה המדוברת בכובעו כעורך דין, או אף כבעל דין, אך השיחה הייתה בנושאי משפט ובספירה המשפטית – ראוי היה להעמידו למשמעת בדין התנהגות שאינה הולמת את המקצוע. אך כאשר הדברים אמורים בידי אדם שאיבד לאחרונה את ראייתו וחש שאינו מקבל טיפול רפואי הולם, שעה שאין כל קשר בין הדין והדברים שהיו בשיחה לבין מקצועו כעורך דין – לדעתי לא יהיה ראוי לפנות אף לאפיקים של אתיקה מקצועית בענייננו.
