Skip to content Skip to footer

דיני ראיות – עדות ילד בהליך פלילי

מוזמנים להשאיר פרטים ולקבל הצעת מחיר פה

תשובה 1 – חלק א׳

עדותו של עוזי – ככלל, מדובר בעדות קבילה בהתאם לכלל לפיו כולם כשרים להעיד (ס' 2 לפק"ר), כאשר לגבי עדותו של עוזי בהליך הפלילי – חל ס' 4 לפק"ר ועקרונית עוזי לא יכול להעיד. עם זאת, ביחס לאישום של תקיפת בן זוג (ס' 382(ב)(1)) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (ס' 380) – חל החריג שבס' 5(א)(1) בדבר עבירות אלימות ולכן העדות תהא קבילה. יצוין כי ביחס לאישום של תקיפת בן-זוג, מנסיבות האירועון נראה שאין בעדותו של עוזי להשפיע על אישום זה, אך בהחלט יש בה כדי להשפיע על האישום של חבלה של ממש אשר נעשתה בגופו של עוזי. נראה שהחריג של ס' 5 לא חל לגבי האישום של שיבוש הליכי משפט (ס' 244) ולכן הוא לא כשיר להעיד בעניין זה (ע"פ ס' 4 לפק"ר) וכמובן שכשיר להעיד בהליך האזרחי.

כמו כן, נראה שחל על עוזי חוק הגנת ילדים לאור התקיימות התנאים המצטברים: עוזי צעיר מגיל 14, מעורבותו לגבי עבירת גרימת החבלה היא של קורבן, והעבירה שבס' 380 לחוק העונשין מנויה בתוספת לחוק הגנת ילדים ונסיבות ענייננו מקיימות את הנדרש בסיפת ס' (ו) לתוספת לעיל (לא בקשר לתאונת דרכים…, החשוד הוא הורה והנפגע הוא ילדו). בהתאם לכך, ובהתחשב בכך שהעבירה נעשתה בגופו של עוזי – העדתו במשפט הפלילי של אביו טעונה אישור חוקר ילדים ע"פ ס' 2(א) לחוק הגנת ילדים. כן, אם החוקר אישר את העדות בקולו של עוזי היא תיעשה בדלתיים סגורות (ס' 2(ב)) וכפוף להתניות המצפורטות בס' 2(ד) אותן מוסמך לקבוע חוק הילדים. אם חוקר הילדים יעיד על חקירתו את עוזי – נדרש חיזוק לצורך הרשעה ע"ב עדות זו (ס' 10א(ד)) או סיוע לצורך הרשעה ע"ב עדות מתועדת בהתאם לס' 9 לחוק זה (ס' 11 לחוק).

בנוסף, בהליך האזרחי, הכרעה ע"ב עדות יחידה של עוזי דורשת שביהמ"ש יפרט בהחלטתו מה הניע אותו לכך (ס' 54). בהליך הפלילי – במידה שלעוזי טרם מלאו 12 שנים חל ס' 55 לפק"ר לעניין אופן הזהרתו ועדותו דורשת חיזוק (55(ב)) להרשעה על בסיסה.

עדותה של שירה – על שירה לא חל חוק הגנת ילדים מפאת גילה, כך שלגבי שני אישומי התקיפה עדותה קבילה לאור תחולתם של ס' 2, 4 ו-5(א) לפק"ר וכמובן שקבילה להיל האזרחי, אך נראה שהעדות לא קבילה לעניין האישום בשיבוש מהלכי משפט (ס' 5(א) לא חל). בנוסף, בהיותה קטינה, חקירתה במשטרה נעשתה ככל הנראה ע"י חוק נוער ועל עדותה בביהמ"ש יחולו הכללים הקבועים בס' 2ג לחוק חקירת עדים שנועדו להגן על עד קטין.

עדותה של רינה – עדותה של רינה קבילה כמובן בהליך האזרחי, ואילו בהליך הפלילי חל הסייג לעדותה לפי ס' 3 והחריג של ס' 5(א)(1) בדבר 2 אישומי התקיפה. קרי, עדותה קבילה לעניין אישומי התקיפה, ואינה קבילה לעניין האישום בשיבוש הליכים (שממילא אין לה מה להעיד על כך).

עדותה של רחל – עדותה של רחל היא עדות מפי השמועה שלא מעידה על אמיתות תוכן הדברים, אלא על ששמעה רחל בלבד. בהתאם, באופן עקרוני, כראייה לאמיתות תוכן הדברים עדותה אינה כבילה הן בהליך האזרחי והן בפלילי. יתרה מכך, גם תוכן הדברים שרחל שמעה מהווה לטעמי ראייה נסיבתית גרידא שכלל לא יכולה להעיד על תקיפה הלכה למעשה. עם זאת, עדותה יכולה לשמש ע"מ להסביר את הלך הרוח ששרר בבית המשפחה או להסביר את התנהגותו של הנאשם. קרי, עדותה של רחל יכולה לסייע להוכיח את עצם זה שרינה אמרה זאת ולכך העדות קבילה (פס"ד פילבר נ' שערי צדק).

עם זאת, ניתן לטעון לגבי האישום של תקיפת בן-זוג כי חל החריג לכלל האוסר עדות מפי שמועה בדבר אמרת עד בעת ביצוע העבירה (ס' 9 לפק"ר). לשם כך נדרשים 3 תנאים: עיתוי- רינה אמרה את הדברים סמוך לאחר שמיכאל סטר לה (אימוץ של הרס-ג'סטה האנגלי) והמקרה בוודא שעומד בתנאים שנקבעו לעניין בחינת העיתוי בפס"ד יחזקאל באשה; תוכן- מחד ניתן לטעון כי אמירתה של רינה עוסקת בדיוק בתוכן האישום – תקיפתה. מאידך, יטען כי העובדה שהיא אמרה "אתה לא תרביץ לי" אינה מעדיה בהכרח על כך שאכן הרביץ לה ויתכן שרינה אמרה את הדברים לאור איומים של מיכאל; זהות- התנאי מתקיים כי רינה עד במשפט. יצוין כי אף שגם רינה העידה על הדברים בעצמה, עדותה של רחל יכולה לשמש כתוספת ראייתית להרשעה למשל. בנוסף, מאחר שרינה היא קורבן אלימות –חל גם החריג שבס' 10(1) לפק"ר (גם לגבי ההליך הפלילי וגם האזרחי) כאשר האמרה של רינה נאמרה מיד לאחר המעשה (כאשר בפס"ד חיר הדירה של העיתוי התקיימה גם אחרי שחלף זמן מסוים ולאור העובדה שהסכין עוד הייתה בגב הקורבן כאשר אמר אותה).

עדותו של דן – עדותו של דן לעניין האישום בשיבוש הליכים היא עדות כבילה שיכולה להספיק לבדה להרשעה. לגבי עדותו של דן בדבר הדברים שאמר לו מיכאל (אשר יכולים להשפיע על אישומי התקיפה) –מדובר בעדות מפי השמועה שהיא אסורה עקרונית להוכחת תוכן התקיפה, אך נראה שיחול החריג לכלל זה בגין הודיית נאשם מחוץ לביהמ"ש (ס' 11 לפק"ר) כאשר נראה שדבריו של מיכאל בעניין זה מקיימים את תנאי ס' 12 לעניין הגדרת הודייה מאחר שהיתה חופשית ומרצון.

עדותה של לילך – עדותה של לילך היא עדות מפי השמועה לגביה נראה שלא חל שום חריג לכלל האוסר זאת ולכן עדותה לא קבילה בהליך האזרחי או הפלילי להוכחת אמיתות תוכנה. עם זאץ, כאמור, היא יכולה לשמש להוכחת נסיבות האירוע (למשל להוכיח ששירה אמרה את זה ובכך להעיד על מאורעות המשפחה באותו מקרה).

תשובה 1 – חלק ב׳

הוא לא פעל כשורה לאור החיסיון החל על הדברים שמסר ללקוחו מכוח ס' 48 לפק"ר, שעה שעליו לטעון לחיסיון כבר בשלב החקירה והחקירה המשטרתית (כלל 19 לכללי לשכת עוה"ד וס' 90 לחוק לשכת עוה"ד). יתרה מכך, חיסיון הנובע מיחסי עו"ד-לקוח הוא חיסיון מוחלט כך שגם ביהמ"ש לא יכול להסירו. עוד יצוין כי הפסיקה (פלוני נ' לשכת עוה"ד) בס' 48,90,19 כמכלול אחד שממנו נובעת הסודיות ומכך נגזר הרציונאל של חיסיון עו"ד-לקוח. כמובן שלאחר שעו"ד מאיר היה טוען לחיסיון, ביהמ"ש היה בודק האם הראיה אכן חוסה תחת יחסי עו"ד-לקוח ע"פ הפרמטרים: לקוח של עו"ד- מתקיים; הראיה נכנס תחת גדרי עו"ד-לקוח- מתקיים. שהרי, מדובר בדברים ומסמכים שהחלפו בין שי למאיר (המרצת פתיחה דוד עמיקם נ' כהן) המקיימים קשר ענייני לשירות המקצועי (אופן הפעולה של האישום עצמו).

תשובה 2

א. ראשית, ביהמ"ש יכריע שלא מתחייב אישור חוקר הילדים להעדת ירון מאחר שלא חל חוק הגנת ילדים, שעה שהעבירה שבס' 384 לחוק העונשין לא מופיעה בתוספת לחוק. כך, ביהמ"ש גם יכירע שעדותו של ירון קבילה לאור ס' 5(ב) הקובע חריג לכלל המסייג עדות הורה-ילד (ס' 4) במקרה בו העד הגיש את הלונה כנגד הורהו. עם זאת, בהיות ירון מתחת לגיל 14, חקירתו דורשת את ידיעת הוריו (חוק הכשרות המשפטית והאופוטרופסות).

ב. בהליך אזרחי כלל לא חל הסייג שבס' 4 לפק"ר ולכן עדותו של ירון תהיה כבילה. עם זאת, דווקא בהליך אזרחי יש דרישה מביהמ"ש בס' 54(1) "ש לנמק החלטתו במקרה בו הוא מכריע ע"ב עדות יחידה של קטין.

תשובה 3

א. אציע לתובע לבקש מביהמ"ש להכריז על ירון כעל "עד עוין" בהתאם לס' 179 לחסד"פ ואם ביהמ"ש ייענה לכך התובע יוכל לחקור את ירון בחקירה ראשית כאילו היא נגדית. קרי, לשאול שאלות שאינן בגדר שאלות מדריכות בלבד ויוכל לשאול גם שאלות מנחות כדוגמת שאלות של "כן ולא".

ב. התשובה תשנה כמובן. במקרה כזה, על התובע לנסות להגיש את עדותו של ירון מחות לביהמ"ש כך שתהיה קבילה בהליך בהתאם לס' 10א לפק"ר. דהיינו, בהנחה שירון נחקר במשטרה או ע"י חוקר ילדים או נוער, וחקירתו תועדה בכתב (גם תחיעוד בוידאו או אודיו מקיים זאת) ניתן יהיה להשתמש בעדות זו בהתקיים תנאי הסעיף: מתן האמרה הוכח במשפט (למשל ע"י עדות החוקר שחקר את ירון); ירון הוא עד במשפט- לא מתקיים כי הוא לא הגיע להעיד. אך בהתאם לס' 10א(ב) ניתן עדיין לקבל את האמרה ובתנאי שביהמ"ש ישתכנע שאמצעי פסול הניא את ירון מלהעיד (למשל שדני איים עליו שלא יעשה זאת). במידה וירון אכן נמנע מלהתייצב בביהמ"ש מתוך רגשי חרטה גרידא וללא התערבות של דני – נראה שביהמ"ש לא יאשר את קבלת אמרת החוץ מכוח ס' 10א (בפס"ד חסונה ופס"ד אשר סבן נקבע שפחד סובייקטיבי לא מספיק וצריך להוכיח שהופעל אובייקטיבית אמצעי פסול). במידה שבכל זאת האמרה תתקבל בהליך, הרשעה על בסיסה בלבד דורשת תוספת של דבר לחיזוקה (ס' 10א(ד)).

לקבלת הצעת מחיר לסיוע בכתיבה אקדמית
אנחנו זמינים בכל עת