תשובה 1
1. מאחר שתוקפו של ייפוי כוח רגיל (בשונה מייפוי כוח בלתי חוזר) מוגבל לתקופה של 10 שנים, נראה כי בענייננו בחלוף 13 שנה מעריכת ייפוי הכוח (שעל פי נתוני השאלה הינו רגיל) לייפוי הכוח שנתן אברהם לעו"ד שקד לא יהיה בתוקף ויידרש ייפוי כוח עדכני. עם זאת, נהוג בעסקאות מקרקעין לעשות ייפוי כוח בלתי-חוזר, ואם זה מצב הדברים אז יתכן שייפוי הכוח שבידי עו"ד שקד יכובד, אם כי גם זה לא בטוח לאחר 13 שנה.
2. משה צודק במישור הקניין, כאשר קניין במבקרעין מושלם רק עם רישומו ולכן כל עוד הדירה רשומה על שמו של משה היא אכן קניינו. עם זאת, לאברהם יש זכות חוזית-אובליגטורית שרירה וקיימת בדירה. על כן, ולאחר שאברהם השלים את תשלום התמורה המוסכמת בגינה ואף קיבל כבר לפני 13 שנה את החזקה הפיזית בדירה – ברור שזכותו של אברהם גוברת. קשה להחיל במצב דברים זה את אחד מסוגי תחרויות הזכויות מאחר ולא מתקיימות פה עסקאות נוגדות או מצב של ת' השוק (עם רמאי באמצע). עם זאת, ניתן לראות שאברהם עומד בתנאים הנדרשים בתחרות של עסקאות נוגדות במקרקעין בהתאם לס' 9 לחמ"ק (תמורה, תו"ל) מלבד התנאי של השלמת הקניין ברישום. אולם, מאחר שאברהם לא מתחרה עם רוכש ראשון בזמן, אלא עם המוכר עצמו – אין ספק לטעמי שטענתו של משה תידחה ויינתן בעת הצורך צו לרישום הדירה בטאבו על שמו של אברהם.
3. כעת בויכוח בין אברהם לשלומית יש להפעיל את הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה לגבי עסקאות נוגדות במקרקעין: ס' 9 לחמ"ק קובע כי זכותה של שלומית תגבר על זו של אברהם אם היא עומדת ב-3 תנאים: שילמה תמורה לגביה אין נתונים בשאלה (כאשר הפסיקה פירשה דרישה זו כתמורה "ריאלית" אך לא חייב שמלוא התמורה הריאלית שהוסכמה כבר שולמה בפועל אלא רק חלק מהותי ממנה); הרכישה של שלומית התבצעה בתו"ל שגם לגביו אין נתונים בשאלה (כאשר בפס"ד סונדרס נקבע כי התו"ל נדרש להיות לאורך כל ציר הזמן של העסקה); והשלמת קניין ברישום כאשר בענייננו שלומית רשמה ה"א אך לא השלימה את הרישום. עם זאת, על אף אי השלמת הרישום שהוא התנאי השלישי בתחרות זכויות במקרקעין, שלומית תטען לפי פס"ד גנז, בו נקבע כי אי-רישום ה"א ע"י הראשון בזמן עולה כדי רשלנותו באופן שעשוי להספיק כדי ששני בזמן (שלומית) יקבל עדיפות בתחרות הזכויות גם אם לא השלימה את הרישום ולמעשה לשניהם יש רק זכויות חוזיות בשלב התחרות ביניהם. זאת, מכוח ס' 3(4) לחוה"ח תרופות ע"פ הלכת גנז, בה הובהר כי אי-רישום ה"א משך 16 שנים היא שלנות שמצדיקה את העדפת השני בזמן, ובענייננו מדובר בפרק זמן דומה. עם זאת, הרשלנות בענייננו היא בעיקרה של עו"ד שקד שבאחריותו היה להשלים את הרישום, עניין אשר מקל קצת עם אברהם. ועדיין, אברהם היה צריך וללדא טיפול וללודא שרכישתו הושלמה וגם הוא ייתפס בגדר רשלן לעניין זה. כמו כן, הש' ברק הבהיר כי נדרש קש"ס בין רשלנות הראשון לבין הרכישה של השני ולכן יש להוכיח ששלומית בדקה את נסח הטאבו (לא נתון. לבסוף, וחשוב מכל, ביהמ"ש פסק כי במקרה בו הרוכש הראשון בזמן מתגורר בנכס כבענייננו – אין לראות באי-רישום ה"א משום רשלנותו ברמה אשר מקימה עדיפות לשני בזמן. על כן, בענייננו, נראה כי זכותו של אברהם אשר מתגורר בנכס מאז שרכש אותו תהא עדיפה על זכותה של שלומית.
תשובה 2
א. תקנת השוק במקרקעין (ס' 10 לחמ"ק) נועדה להגן על המרשם ולאפשר לאנשים להסתמך עליו בעת עסקה במקרקעין ולתת להם הגנה כאשר עשו כן. בהתאם לרציונאל זה, ותחת לשון ס' 10 והפסיקה שפירשה אותו – תקנת השוק חלה רק לגבי זכויות קנייניות רשומות במקרקעין מוסדרים ולכן היא לא תעמוד למי שרכש את הזכויות ממי שאין בידו עדיין זכות קניינית רשומה.
ב. בפס"ד מורדכיוב נ' מינץ התייחס ביהמ"ש לאפשרות של תקנת שוק יחסית שמטרתה להכניס לתוך דיני תחרויות הזכויות גם שיקולים של אשם יחסי ובכך למתן את ההכרעה הבינארית וה"גיליוטנית" שמאופיינת בדיני תחרויות הזכויות בכלל ובתקנת השוק במקרקעין בפרט. בהתאם, ביהמ"ש פירט כי בעניין נס נדונה האפשרות להעניק הכרה באשמה היחסית של הצדדים. ביהמ"ש בעניין מינץ דן בקושי לעיל ובנסיבות אותו מקרה בו הרוכשים תמי הלב אף היו קרובים מאוד לעמידה בדרישות תקנת השוק ולכן ביהמ"ש שקל להפעיל רעיון של "תקנת שוק יחסית" אך לא מצא לכך תימוכין ומקורות מספקים. בהקשר לויכוח של מרינה ואלכס, ונוכח הכלל הרומי המוזכר בעניין מינץ לפיו "ייזהר הקונה" בוודאי שאין מקום להפעיל "תקנת שוק יחסית" במקרה בו הרוכש רכז זכות שאינה נחזית להיות קניינית ברישום בטאבו. עם זאת יצויין, כי בעניין מינץ הרוכשות לא נתבעו לשלם דמי שימוש ראויים ובכך ניתן לראות יישום במידת מה של תקנת השוק היחסית.
ג. לדעתי הרעיון של ביטוח עסקאות בהחלט יכול לסייע למתן את הבעיה שמעלה תקנת השוק במקרעקין. אם הרוכשות בעניין מינץ היו מבטחות את עצמן ביחס לעסקה זו מרמאיות שעשויות להתרחש במסגרת העסקה הן היו זכאיות לשיפוי מהמבטחת בגין נזקיהן שהתעוררו מהפרשה. עם זאת, אין בביטוח שכזה משום הגנה על הבעלים המקורי אשר עשוי להפסיד את נכסו שביושר לאור עמידת הרוכש בתנאי תקנת השוק, בשים לב לכך שהבעלים המקורי לא ביצע שום עסקה ולכן ביטוח עסקאות לא רלוונטי לגביו. ייתכן ובמקרה בו הרוכש בסוגיות של תקנת השוק הינו מבוטח ניתן יהיה להעניק בקלות רבה יותר את העדיפות בזכות לבעלים המקורי (שאין עוול בכפו) לאור השיפוי לא יהיה זכאי הרוכש בתו"ל ובכך אכן תתמתן בעיית תקנת השוק. כמובן שגם ביטוח עסקאות לא יהווה פתרון מלא וסופי לבעיה שבנידון ותמיד יימצאו רמאויות חדשות וכו'. לבסו, אציין כי בפס"ד הרטפלד דעת המיעוט מפי כבוד הש' קדמי גרסה כי יתכן וניתן להסתפק ברישום ה"א ע"י הקונה אם מתקיים אצלו תו"ל, כאשר יש לציין שבשונה מס' 9 לחמ"ק, לשון ס' 10 לא דורשת באופן מפורש השלמת קניין ברישום ע"י הרוכש, וגם בניתוח כזה ניתן לראות מעין תקנת השוק יחסית לאור הפעלתה מבלי שהיא עמדה במלוא תנאיה.
תשובה 3
א. בתחרות בין יפעת לבין מחמוד חל ס' 34 לחוק המכר מאחר שמדובר במצב של ת' השוק במטלטלין. בהתאם, זכותו של מחמוד עדיפה, אלא אם יפעת עומדת בתנאי הס':
1. העסקה הסתיימה (פס"ד הארדפלד) – במטלטלין הבעלות בנכס מוקנית עם המסירה הפיזית (ס' 33 לחוק המכר). בענייננו הטרקטורון נמסר ליפעת ולכן נראה שהתנאי מתקיים; 2. תו"ל – הנדרש להיות לאורך כך ציר העסקה (פס"ד רוזנשטרייך). אין סממנים שמעידים על חוסר תו"ל של יפעת ולכן אניח שמתקיים. עם זאת, מחמוד יטען כי רכישת טרקטורון במחיר נמוך משמעותית משוויו (15% זה לא מבוטל כלל) ממי שמוכר סחורה בחצר ביתו, ולכן יפעת הייתה צריכה לחשוד וגם עצימת עיניים מחשדות כאלו פוגעת בתום ליבה. מאידך, יפעת תטען כי גדעון הינו עו"ד שמשדר אמינות והסביר את ההנחה בכך שהוא במכירת חיסול, טיעון שהיא האמינה לו ולכן היא תמת לב. מבחינה זו, נקבע בפסיקה כי מספיק לתקנת השוק במטלטלין תו"ל סובייקטיבי ולא חייב להתקיים גם תו"ל אובייקטיבי, כך שאם יפעת תשכנע שהיא לא ידעה (תו"ל סובייקטיבי) זה יספיק, אפילו אם ניתן לטעון שהיא יכלה לדעת (היעדר תו"ל אובייקטיבי). לסיכום – ככל הנראה מתקיים. 3. קיומה של תמורה – נדרש רכיב של תמורה, כאשר בעניינו הוסכם על רכיב תמורה שעל אף ההנחה של ה-15% הוא עומד בדרישת הפסיקה (פס"ד כנען נ' ארה"ב) שהתמורה תהא ריאלית (לא מדובר בענייננו על פער של תמורה בסך 250 ש"ח לעומת שווי שוק של מאות אלפים). נדרשת תמורה ממשית לפי מבחן אובייקטיבי שנראה שמתקיים בעניינו מאחר שהפער בין המחיר שהוסכם למחיר השוק הוא של 15% בלבד בהקשר זה. עם זאת, צוין בענייננו שיפעת טרם שילמה בפועל את התמורה ולכן מחמוד עשוי לטעון שלא מתקיים תנאי זה כאשר יפעת לא שילמה בפועל שום תמורה. מאידך, יפעת תטען שדחיית התשלום סוכמה בפרטי העסקה והיא צפויה לשלם לעו"S כפי שהתחייבה ולכן דחיית התשלום לא מאיינת את רכיב התמורה שהתקיים בעניינה. 4. ע"י מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו – נתון בענייננו שעו"ד גדעון נוהג למכור בשעות הפנאי מחצר ביתו סחורה ולכן לדעתי אין לראות במקרה שלפנינו כמקיים את התנאי לעיל. מלשון השאלה נראה כי גדעון עוסק בעריכת דין ובשעות הפנאי נוהג לעשות כ"הובי" מסחר זעיר ולכן גדעון אינו מי שעוסק במכירת טרקטרונים לדעתי. מאידך, יפעת תטען כי גם אדם שבאורך קבע מוכר סחורה בחצרו נכנס הגדרה זו. 5. במהלך עסקיו הרגיל של הסוחר – בפס"ד קיבוץ גליל ים נ' זכריה שעתל ביהמ"ש הכיר במחלק דואר גם כסוחר רכב, ובמחינה זו יפעת תטען כי בוודאי שיש לראות בעו"ד גדעון כמי שמקיים את 2 התנאים האחרונים לעיל.
ב. לדעתי מחמוד צריך לבקש מיפעת לעשות זאת ובוודאי שלכל הפחות ליידע אותה בנושא כי אחרת מדובר בהשגת גבול. יפעת רכשה את הטרקטרון בתו"ל ואף אם למחמוד עומדת הזכות לקבל את הטרקטרון בידיו, זה לא מקים סיבה מספקת אשר תצדיק את הסגת הגבול והפלישה שלו למקרקעין הפרטיים של יפעת. הדבר קצת מזכיר את פס"ד קולומבו שבו הספקית צעצועים טענה שהכונס נכסים לא יכול פשוט להיכנס ולקחת את הסחורה כי הסחורה לא של החברה שבפירוק בכלל. דהיינו, על מחמוד לעבור דרך הערוצים המקובלים ולהתחיל בלפנות ליפעת עם בקשה לקבל את הטרטוקון, לאחר מכן הוא יכול לפנות לגורמי המשפט והאכיפה, אך הוא לא יוכל לעשות דין לעצמו להיכנס לחצר הפרטית של יפעת כדי לקחת את רכושו.
תשובה 4
1. ראשית, אם קרן העבירה את הרישום של הנכס לזכותה הבנק כלל לא יכול כבר להטיל עיקול. שנית, אם נרשמה ה"א לזכותה או לא נרשם דבר – בפס"ד אהרונוב נפסק כי רוכש גובר על מעקל מאוחר אפילו ללא שהשלים רישום כי כבר קמה לו זכות "מעין-קניינית" שגוברת על ז' העיקול (שהיא למעשה סעד משפטי שרק מאפשר להבטיח חוב אבל זה לא זכות קניינית בשום צורה). יתרה מכך, במידה שקרן רשמה ה"א לזכותה אז בהתאם לס' 127(ב) ה"א שלזכותה של קרן תחסום את הבנק המעקל. וכאמור, בהתאם להלכת אהרונוב, גם בהיעדר ה"א רואים בזכות של רוכש זכויות במקרקעין בטרם הטלת עיקול כרוכש זכות אובליגטורית במעמד "מעין-קנייני" אשר גובר על עיקול מאוחר.
עם זאת, בענייננו, מדובר במתנה שכלל לא כוללת את יסוד ה"תמורה". בפס"ד חיג'נזי קבעה כבוד הש' פרוקצ'ה כי השלב ההסכמי של מתנה (לפני השלמת רישום) הוא שברירי לאור הוראות חוק המתנה ולכן אין לראות בה המקימה ז' מעין-קניינית ויש להכריע כי מעקל מאוחר גובר על מתנה שלא נרשמה בטאבו. בהמשך לכך, בפס"ד לניאדו ביהמ"ש פסק הלכה לפיה בעסקאות מתנה הלכת אהרונוב לא חלה ונטל הראייה עובר למקבל המתנה להוכיח שהמתנה היא אוטנתית ולא לשם הברחת נכסים או דומיה. בהתאם, רק אם קרן תצליח להוכיח ולשכנע שהיא קיבלה את המתנה באמת ללא טעמים של דודתה להברחת נכסים וכו' היא עשויה להיות זכאית לעדיפות בתחרות מול המעקל. יצויין, כי בפס"ד איגוד נ' צרפתי נקבע כי ה"א אצל קרן גוברת על על המעקל כנק מוצא (לאור ס' 127(ב)) אלא אם מדובר בנסביות מחשידות. בענייננו, ניתן לומר שהנסיבות מחשידות ואז ייתכן שגם בהינתן ה"א לטובת קרן שביהמ"ש יעניק עדיפות למעקל.
2. שלמה טוען לזיקת הנאה מכוח שנים (ס' 94 לחמ"ק). מדובר בז' במקרעין, אך זו זכות שלא קל להוכיח ולכן ניתן לייעץ לקרן לטעון שלשלמה אין איך להוכיח את השימוש שלו ולכפור בזכותו.
בנוסף, ס' 96 לחמ"ק מעניק לביהמ"ש סמכות לשנות ואף לבטל זיקת הנאה בנסיבות של אי-שימוש בזיקת ההנאה, וכן, בנסיבות של שינוי השימוש או במצב המקרעקין ואז הוא אף רשאי לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק מהביטול. בהתאם, הייתי מייעץ לקרן לבקש מביהמ"ש לבטל את זיקת ההנאה של שלמה לאור השינוי במצב המקרקעין והתכנית להקים מגדל, אל מול פסיקת ביהמ"ש של הפיצויים הראויים שקרן תידרש לשלם לשלמה בגין ביטול זכותו. כך אמנם קרן תידרש לשלם סכום מסויים לשלמה, אך תיסלל לה הדרך להקים מגדל שבוודאי יניב לה רווחים גבוהים בהרבה משווי טובת ההנאה של שלמה וכולם ייצאו נרווחים.
