Skip to content Skip to footer

דיני מסים ניכוי הוצאות טרום-עסקיות

מוזמנים להשאיר פרטים ולקבל הצעת מחיר פה

תשובה 1

יש לבחון האם עלות ההכשרה בבוסטון בסך 30,000 ש"ח תותר לחברה בניכוי מכוח ס' 17 רישא לפק'. ראשית, נראה כי מדבור בהוצאה טרום-עסקית אשר לא תותר בניכוי בהתאם לפסיקה מאחר שלא נתון שהחברה התחילה פעילות ונראה שהכשרת האוצרים היא הפעולה הראשונה שבה נקטה הנישומה. יתרה מכך, ההכשרה מעניקה רישיון כאשר רכישת רישיון נחשבת בד"כ להוצאה טרום-עסקית, אם כי לא מדובר ברישיון שהינו תנאי להפעלת העסק. מאידך, הנישומה תטען כי בהתאם לפס"ד סידס העובדה שעוד אין הכנסות לא שוללת התרת ניכוי הוצאות כאשר השאלה המכריעה היא האם לעסק כבר יש פוטנציאל להפיק הכנסות ולא אם כבר הפיק בפועל. בנוסף, אף אם לא מדובר בהוצאה טרום-עסקית, יש לבחון אם ההוצאה תותר כתלות בשאלה אם מדובר בהוצאה המייצרת יתרון מתמיד (ואז ההוצאה הונית ולא תותר) או מהווה שמירה על הקיים (ואז ההוצאה פירותית ותותר בניכוי שוטף). בפס"ד וולף, נפסק כי הוצאה לרכישת תואר אקדמי מהווה יצירת יתרון מתמיד כי היא מעניקה דיפלומה ולכן מייצר יתרון מתמיד, לעומת עלות של הכשרה מקצועית שמהווה שמירת כשרות מקצועית ולכן שמירה על הקיים. בענייננו, לדעתי, נוכח הנתון שרישיון האוצרות יעניק יתרון משמעותי לעסק בהמשך הדרך– יש לראות בהוצאה כמייצרת יתרון מתמיד ולכן לא להתירה בניכוי שוטף מכוח ס' 17 רישא. זאת ועוד, גם אם יוכרע שמדובר בהוצאה פירותית, נתון שדקלה בחרה בהכשרה היקרה יותר שגם בחו"ל לאור המרצה שהוא אהוב ליבה בין השאר, והדבר מעלה גם שאלה של הוצאה-מעורבת – האם כלל ההוצאה היא עסקית או שיש פה גם רכיב פרטי? הכלל לפי פס"ד נאות מרגלית הוא שאם הנישומה תוכל להוכיח הפרדה בין הרכיב העסקי לפרטי רק העסקי יותר בניכוי, ואם לא תוכיח הפרדה אז כלל ההוצאה לא תותר.

לגבי 6,000 השקלים ששולמו להקמת אתר האינטרנט – לטעמי מדובר בהוצאה טרום-עסקית, וממילא היא הוצאה הונית כי היא מייצרת יתרון-מתמיד והנישומה תוכל להשתמש בה ע"פ שנים רבות (פס"ד יעקבי ובניו שם אמנם הוצאות פרסום [ולא אתר] הותרו אך רק בגלל שהיה מדובר בעסק קיים אם קהל לקוחות).

לגבי התשלום של 2,000 ש"ח למתווכת (24,000 ש"ח בשנת המס) – מחד ניתן לטעון שמדובר בתשלום שוטף בעבור הכנסת עבודה לחברה ולכן יש לראות בו כהוצאה פירותית ושוטפת ולהתירה בניכוי מכוח ס' 17 רישא בהיותה הוצאה בייצור הכנסה. מאידך, ניתן לטעון כי אם המתווכת נשכרה על מנת לחפש הזדמנויות לחברה, אז למעשה זו הוצאה שעדיין רק מייצרת הזדמנויות ולא ממש מפעילה עסק להפקת הכנסה ולכן יש לראות בה כהוצאה הונית-השקעתית ויתכן שאף טרום-עסקית.

לגבי שווי 3 היצירות שנגנבו – בהתאם לפסקי הדין אקספרס טורס ו-פינסקר הגניבה תותר בניכוי כתלות בשאלה האם מה שנגנב נחשב או דומה למלאי עסקי (ואז מדובר בסיכון כרוך לעסק ולכן יותר), וכן, האם הגניבה היא בידי עובד זוטר או חיצוני (ואז זה כרוך ויותר) או עובד בכיר. בענייננו, מדובר בעסק שסוחר באמנות ולכן יש לראות ביצירות האמנות כמעין מלאי עסקי כך שלדעתי השווי שנגנב יותר בניכוי לפי ס' 17.

תשובה 2

יש לבחון האם לביאה תיחשב ל"תושב ישראל" לעניין מס בהתאם להגדרה זו בס' 1 לפק'. ראשית, יש לבדוק לפי החזקה הכמותית של כמות הימים ששהתה בשנת המס בישראל מה תהיה החזקה לגבי תושבותה. נראה מהנתונים שבהנחה שלביאה שהתה בשנת המס בישראל 30 ימים או יותר אז תהיה חזקה שהיא תושבת ישראל (תחת ההנחה שעד שנת 2021 היא התגוררה בישראל שהתה בה יותר מ-425 ימים בשלוש השנים האחרונות). אם לביאה לא שהתה בישראל כלל בשנת המס אז החזקה תהיה שהיא תושבת חוץ. מעבר לכך, ההכרעה תיעשה לפי המבחן המהותי של "מרכז החיים" שנבחן ע"פ קריטריונים שונים שמפורטים בהגדרה (רשימה פתוחה) ובענייננו: מקום ביתו הקבוע – נראה שלביאה הותירה בית קבוע בישראל, ומאידך נתון שהתגוררה עם ליאו באורך קבע; מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו – מחד נתון שבעלה עדיין חי בישראל ומאידך היא חיה עם בן-זוגה הנוכחי בחו"לל; מקום עיסוקו הרגיל – נראה שבחו"ל; מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים – נתון שיש לה עסק חי בישראל שבעלה מנהל ומאידך יש לה מניות בחו"ל; מקום פעילותו בארגונים ובמוסדות שונים וכיו" – נתון שמתנדבת בעמותה בחו"ל מה שמחזק תושבות חוץ. שאלת תושבות כזו נדונה בפס"ד גונן ולאחר מכן בפס"ד בר רפאלי בהם נפסק תושבות ישראלית.בעניינו, נראה כי מתקיימים טעמים לכאן ולכאן ואין הכרעה חד-משמעית. עם זאת, בפס"ד פלוני נפסק כי קריטריונים אלו ייבחנו באמות מידה אובייקטיביות ומבחינה זו לדעתי יש לתת משקל גדול יותר לבעלה מאשר לבן-זוג זמני של פחות משנה.

אם לביאה תיחשב תושבת חוץ – יש לחייב בישראל את הכנסתה מהעסק שלה בישראל וזאת מכוח המיסוי הטריטוריאלי (ס' 2 רישא) ובהתאם לס' 4א שקובע את מקום הפקת ההכנסה מעסק כמקום פעילות העסק. הכנסה זו תחוייב מכוח ס' 2(1) לפק' בשיעור מס שולי על הכנסה מיגיעה אישית (ס' 121(ב)), כאשר 150,000 ש"ח בשנה מובילים למס שולי של 20%. בנוסף, לגבי עליית הערך של המניות שלה שנצברו עד שניתקה את תושבותה, ככל הנראה היא תחוייב ברווח הון כמכירה רעיונית של מניותיה בעת ניתוק התשובות בהתאם לס' 101א. קרי, ייוחס לה רווח הון של 200,000 ש"ח (בהתעלם מאינפ') אשר יחוייב מכוח ס' 89 לפק' בשיעור מס של עד 25% (ס' 91). סך הכנסותיה במקרה כזה בשנת המס בסך 350,000 ש"ח מובילים לשיעור מס שולי על הכנסתה מעסק של 35%.

אם לביאה תיחשב תושבת ישראל –כלל הכנסותיה יהיו חייבות בשל מיסוי פרסונלי (ס' 2 רישא) בכפוף לזיכוי מס זר: לא יחול ס' 100א ולכן אם לא מימשה את המניות לא יהיה רווח הון; השכר בסך 750,000 ש"ח יחוייב כהכנסת עבודה החייבת מכוח ס' 2(2) לפק'; ההכנסה מעסק בסך 150,000 תחוייב מס' 2(1). שיעור המס השולי במקרה כזה על הכנסה בסך 900,000 ש"ח תהיה שיעור של 47% (ס' 121(א)(3)) בתוספת מס יסף של 3% (ס' 121ב).

תשובה 3

הכלל הקבוע בס' 89(ג) אומר למעשה שרווח ממכירת נכס של נישום, שניתן לסווגו הן כהכנסה הונית והן כהכנסה פירותית – יחול עליו הפרק הפירותי לפק' והוא יחוייב במסגרת סעיף המקור (ס' 2) חלף חיוב במס הוני מכוח פרק ה' לפק'. בהתאם, הס' למעשה מייצר מעין חזקה שאומרת שתקבול ממכירת נכס שניתן לראות בו הן הוני והן פירותי החזקה היא שהוא פירותי ועל הטוען אחרת נטל ההוכחה להראות שמהותית ראוי לסווגו כהוני.

דוגמה למקרה בו הפסיקה יצרה חזקה דומה לסיווג פירותי היא החזקה שנקבעה בפס"ד ברנע, שם קבע ביהמ"ש העליון כי חזקה היא שכל תשלום שמשתלם לעובד בזיקה לעבודה ייחשב להכנסת עבודה (ס' 2(2)). דובר שם בתשלום למניעת תחרות לעובד שסיים העסקתו ונק' המוצא שקבע ביהמ"ש היא התשלום ייחשב לפירותי, כאשר אם מהות התשלום היא באמת הונית – לנישום ישנה האפשרות לנסות ולסתור את החזקה אם יוכיח שתשלום מניעת התחרות הוא "אוטנתי" (התשלום הוא באמת עבור מניעת תחרות), וכן, שמדובר בגדיעה של העץ שמונע ממנו להפיק הכנסת מעבודה בעתיד.

כבוד הש' שטיין מבאר כי מאחר שבמחלוקות כאלו לנישום יש יתרון מובנה על פ"ש לאור חוסר הסמיטריות בחשיפה למידע לגבי מהות התקבול – ראוי שהחזקה "תיטה" לטובת פ"ש ותקבע נק' מוצא של תקבול פירותי (שבד"כ מוביל לשיעור מס גבוה יותר ולכן בד"כ תהיה טענת פ"ש) ואם הנישום יצליח לשכנע שמהותית התקבול הוני אז ביהמ"ש יקבע שלא חל ס' 89(ג) כי מדובר ברווח הון רגיל שלא ניתן להחיל לגביו את פרק ב' לפק'. כבוד הש' מלצר מבהיר כי אף שפעמים רבות, ובאופן טיפוסי, אכן פ"ש יטען לפירותיות והנישום להוניות, אך זה לא כלל אצבע שתופס תמיד ולא נדירים הם המקרים שבהם הטיעונים הם הפוכים. בהתאם, אכן ניתן להגיד שלאור דברים אלו רצוי לתקן את ס' 89(ג) כך שיעניק את ההכרעה לפ"ש (בעבור המקרים בהם סיווג הוני מוביל לחבות מס גבוהה יותר שהם לא טיפוסיים אך גם לא כל כך נדירים). עם זאת, הקושי שבתיקון כאמור הוא שהוא עשוי לפגוע בעקרונות המס שקבע אדם סמית': יפגע בעיקרון הבהירות והוודאות (כי הסיווג יהיה תלוי ב"גחמתו" של פ"ש) ויקשה על האדם לכלכל צעדיו מראש, ואף עשוי לפגוע בעיקרון היעילות כי אם תהיה חזקה שפ"ש מכריע זה יכול לסרבל את הגבייה. בנוסף, זה יכול לפגוע בשאיפה להטיל מס אמת לנישום כי פ"ש יבחר בסיווג שמטיל מס גבוה יותר בהתעלם מהסיווג האמיתי שהוא חושב וזה נותן כוח רב מאוד לרשות המיסים. בנוסף, זה גם לא עומד בקנה אחד עם הכלל הפרשני שבו צריך לפרש לטובת הנישום (פס"ד קיבוץ חצור) כי התיקון למעשה יגיד שכאשר המקרה גבולי מכריעים דווקא לרעת הנישום.

לקבלת הצעת מחיר לסיוע בכתיבה אקדמית
אנחנו זמינים בכל עת