דיני מיסים – הכנסות מתוכניות ריאליטי

תשובה 1

50,000 ש"ח לשבוע שהתכנית התחייבה לשלם (סה"כ 200,000) – יש התחייבות לתשלום ללא קשר לזכייה ולכן צריך לבדוק אם אביה עוסקת בתחום של פרסום וטלויזיה וכיוצ"ב ואז זה כנראה ייחשב לה להכנסה ממשלח-יד (חיוב מכוח ס' 2(1) בשיעור מס-שולי על הכנסה מיגיעה-אישית (ס' 121(ב)). בנוסף, היא יכולה להיות חייבת מכוח 2(1) גם אם לא עוסקת בתחום לפי עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי (ברנשטיין). אפשרות נוספת היא שפ"ש יגיד שיש התעשרות וגם אם המקור לא ברור אז חייבת גם במס-שולי מכוח ס' הסל 2(10) (ברזל). הקריטריונים הרלוונטיים לדעתי לבחון: מהות ההכנסה– מדובר בהכנסה מהתחייבות לתשלום שהתנאי הוא השתתפות ולכן זה שירות לדעתי שמצביע על 2(1)); מבחן הצפיות–אביה ציפתה כמובן לקבל את התמורה שהתחייבו בפניה- מוביל ל-2(1); המסחריות– ברור שהשתתפות בריאלטי היא פעילות מסחרית (2(1)); מכאן, ראוי לדעתי להטיל מס כהכנסה מעסקת אקראי (2(1)).

500,000 ש"ח בגין הזכייה בחביבת הקהל – ניתן לטעון שזו הכנסה מפרס החייבת לפי ס' 2א בשיעור מס של 35% בהתאם לס' 124ב. במקרה כזה, לא נותר לה פטור לפי ס' 9(28) לניצול לאור הזכייה הגבוהה. עם זאת, במקרה בו אביה עוסקת בתחום, פ"ש יטען שמדובר בהכנסה אינטגרלית למקצוע שלה (משולם) ויחייב מכוח ס' 2(1) בשיעור מס-שולי מיגיעה אישית (ס' 121(ב)). מבחני המקור הרלוונטיים: התמורה– יש תמורה כי בעבור הזכייה אביה השתתפה בתכנית והתחתנה וככה נהייתה חביבת הקהל ובטח העלתה רייטינג לריאלי שהרוויח מזה; מבחן ההשתלבות– אם היא עוסקת בטלויזיה ופרסום אז ההשתתפות משתלבת במקצוע שלה ואינטגרלית לה;

300,000 ש"ח שיק מארגון המעריצים – אליה תראה בשיק משום מתנה במישור האישי ללא מערכת יחסים מסחרית ותטען שאין פה חיוב במס כי אין מקור הכנסה (סלפיתי). מאידך, אם מדובר בהתעשרות שהיא לא מיחסים משפחתיים כמו בפס"ד סלפיתי, ככל הנראה היא תחוייב בשיעור מס-שולי וסעיף המקור יהיה סעיף הסל– 2(10) (אבוחצירא). על כך תטען אליה שבפס"ד אבוחצירא ביהמ"ש פסק שהייתה תמורה וציפייה (הברכות של הרב וכו') ובמקרה שלנו נראה שאין בכלל תמורה או ציפייה כך שיתכן שבאמת ייפסק שזו מתנה ללא מקור חיוב (אפילו לא 2(10)). כמובן שאם אליה היא במקצוע של פרסום וכו' אז השיק שהיא קיבלה כרוך ונובע מהפעילות המקצועית שלה ואז כנראה החיוב יהיה ממשלח יד לפי 2(1).

100,000 ש"ח שקיבלה מבמאי התכנית בחתונתה – גם כאן אליה תטען שמדובר במתנה אישית ופ"ש יגיד שזה תשלום נוסף בגין ההשתתפות בריאלטי. פ"ש יטען שאפילו הברכה על הצ'ק משקפת שזה בגלל התכנית ולכן יש לבצע חיוב במס מכוח ס' 2(1)/2(10) בשיעור מס-שולי. מעבר לכך, ביהמ"ש כבר קבע שחייב להגביל את סך המתנה שלא תיחשב להכנסה חייבת בסכום סביר (נעמי איפרגן) כשברור שמאה אלף זו מתנה חריגה מאוד.

אביה השתתפה בתכנית ב-2022 וגם התשלומים ניתנו לה ב-2022, כך שההכנסות חייבות ב-2022 ללא קשר לשיטת הדיווח (שנקבעת לפי הלכת קבוצת השומרים). אם כל ההכנסות יחשבו להכנסה חייבת במס שיעור המס השולי שלה הוא 47% + מס יסף 3% (121ב).

תשובה 2

התשובה תלויה בשאלה אם לביאה נחשבת "תושב ישראל" לפי הגדרה בס' 1 לפק'. לדעתי ניתן להניח שחלה האופציה השנייה של החזקה הכמותית של מניין הימים, מאחר שהיא צריכה להיות בארה"ב 8 חודשים בשנת המס וככל הנראה היא שהתה בישראל יות מ-30 ימים. תחת ההנחה שבתור תושבת ישראל היא שהתה ב-3 השנים האחרונות יותר מ-425 ימים – הרי שחזקה שהיא תושבת ישראל לעניין המיסים. במקרה בו לביאה שהתה בישראל בשנת המס פחות מ-30 ימים אז חזקה שהיא תושבת חוץ (לא תושבת ישראל). בהמשך, צריך לבדוק את המבחן המהותי שנקראה מבחן "מרכז החיים" והוא המבחן המכריע את התושבות. אבחן לפי הזיקות שמפורטות בהגדרה ובפסיקה: מקום ביתו הקבוע– נתון שללביאה יש בית קבוע בישראל. מאידך, גם נתון שהתגוררה עם ליאו בארה"ב באורך קבע; מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו– נתון שבעלה עדיין חי בישראל, אבל היא חיה עם בן-זוג חדש בארה"ב; מקום עיסוקה הרגיל– בחו"ל; מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים– יש ללביאה עסק עובד בישראל שמנוהל מישראל, אך גם נתון על מניות בחו"ל; מקום פעילותה בארגונים ובמוסדות שונים– לביאה מתנדבת בעמותה בחו"ל וזה קריטריון שמוביל לתושבת חוץ. המקרה שלפננו דומה ומזכיר את המקרה בפס"ד בר רפאלי בו נפסק שהנישומה תושבות ישראל. אני חושב שהמקרה של לביאה הוא גבולי וההכרעה לא חד-משמעית. יצוין, שבעניין פלוני נקבע שזיקות התושבות נבדקות בהסתכלות אובייקטיבית, ואז פ"ש יכול לטעון שמבחינה אובייקטיבית העובדה שבעלה בארץ זה יותר חזק מאיזה רומן שיש לה עכשיו בחו"ל.

תחת הכרעה לפיה לביאה תושבת ישראל – כל ההכנסות שלה חייבות במס מכוח המיסוי הפרסונלי (ס' 2 רישא) והיא זכאית לזיכוי מס זר על ההכנסות בארה"ב. שכר העבודה שלה (750,000 ש"ח) יהיה חייב מכוח ס' 2(2) לפק' בשיעור מס שולי מיגיעה אישית (121(ב)); ההכנסה מעסק בישראל (150,000 ש"ח) חייבת לפי ס' 2(1). שיעור המס השולי על כלל ההכנסה האקטיבית הזו הוא בשיעור של 47% (ס' 121(א)(3)) בתוספת מס יסף 3% (121ב).

תחת הכרעה לפיה לביאה תושבת חוץ – ההכנסה מעסק בישראל תמוסה לפי 2(1) בשל המיסוי הטריטוריאלי (ס' 2 רישא), כאשר מקום הפקת ההכנסה מעסק הוא לפי מקום פעילות העסק (ס' 4א). עליה יהיה שיעור מס שולי (121(ב)) בשיעור 20%. בהמשך, בגלל שהיא ניתקה תושבות חל ס' 100א שמטיל מס רווח הון רעיוני על עליית הערך של המניות שלה עד שעזבה את הארץ (רווח הון בסך 200,000 ש"ח שחייב מכוח ס' 89 בשיעור מס של עד 25% (ס' 91). סה"כ ההכנסות החייבות בישראל הם 350,000 ש"ח ששיעור המס השולי בגינן הוא 35%. ההכנסות ממשכורת בחו"ל לא חייבות בישראל בכלל.

תשובה 3

לדעתי מדובר במס פרוגרסיבי בעיקר, מאחר שלמעשה הוא מטיל מס על בעלי רכבים (שמאופיינים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית) ומקצה את ההכנסות מהמיסים האלו לטובת פיתוח תחבורה ציבורית שבה משתמשות באופן טיפוסי השכבות החלשות יותר באוכ' (ניתן לראות בכך מעין תשלומי העברה). דהיינו, מערכת המס שחוקקה מנסה לבצע העברת עושר מסויימת מהשכבות החזקות (בעלי הרכבים) לשכבות החלשות (המשתמשות יותר בתחב"צ). מאידך, ניתן לטעון שמאחר שהחוק לא מבחין בין רמות ההכנסה של החייבים במס גודש מדובר במס עקיף שהינו מס רגרסיבי במהותו (בדומה למע"מ המוטל בשיעור אחיד על צריכה ללא תלות ברמת ההכנסה של החייב במס). מעבר לכך, נראה כאמור שמדובר במס עקיף (כי הוא מוטל על צריכה – צריכת השימוש ברכב באזורי ובשעות גודש) שאחת ממטרותיו הוא גילום החצנת הנזק שבצריכה כזו על הצורך. ועל כן, זהו מס פיגוביאני בדומה למיסים המוטלים על סיגריות או דלק אשר נועד לדכא פעולות של כניסת רכבים לגודש שמייצרת החצנה שלילית.

לאור אלו, ניתן לטעון כי המס דנן מגשים את מטרת המס המרכזית שהיא מימון צד ההכנסות בתקציב המדינה (ובמקרה זה המס שנגבה משמש לפיתוח תחב"צ שהינו שירות ציבורי קלאסי), וכן, מטרה של צמצום פערים חברתיים (שמהווה שיקול חלוקתי והיא מטרה כלכלית-חברתית שגם אופיינית בדיני המס). לצד זאת, הוא גם מגשים מטרות חברתיות נלוות של וויסות גודש התנועה בכבישי ישראל (בדומה לרציונאל הפיגוייאני של הטלת מס על סיגריות למשל, אשר נועדו להפנים את הנזק של המעשן בצריכת הסיגריות ובכך לגלם את הנזק שהוא מייצר בין השאר למערכת הבריאות הציבורית שגם היא שירות ציבורי קלאסי).

בנוסף, לטעמי, מדובר במס שמגשים את עקרון המס הטוב של שוויון/הוגנות/יחסיות הן מבחינת צדק אופקי מאחר שכל מי שייכנס לגוש דן בשעות העומס עם רכב ישלם את אותו המס, והן מבחינת צדק אנכי מאחר שמי שמשתמש בתחב"צת למשל לא ישלם מס וזה יוצר שוויון מהותי לאור העובדה שהוא ככל הנראה במעמד כלכלי נמוך יותר (והוא לא מייצר את החצנת הנזק שמייצרת כניסה עם רכב לגוש דן). גם עקרונות הודאות, נוחות התשלום והיעילות של המס הטוב יוגשמו במידה שהחוק בהיר ויוצר מנגנון יעיל וברור להבנת חבות המס ולגבייה יעילה. כמובן שמס פיגוייאני כבענייננו לא מגשים את עקרון הניטרליות מאחר שכל מטרתו הוא להשפיע על התנהגות הצרכנים בשל שיקולי מס ולכן גם זה בסדר.