דיני חוזים – האם ניתן לבטל חוזה עקב טעות?

תשובה 1

באשר לביטול הסכם שכר הטרחה המקורי (ללא התוספת להסכם) – החברה תטען כי היא זכאית לבטל את החוזה בשל פגם בכריתתו של "טעות" (ס' 14 לחוה"ח) או "הטעיה" (ס' 15 לחוה"ח). וזאת, בשל העובדה שעו"ד אסתר ציינה שייצגה את שני אנשי העסקים באופן שנועד להטעות, כאשר אכן יואב (כאורגן שהינו שלוח של החברה וידה הארוכה) אכן טעה כאשר התקשר בחוזה עם אסתר.

ראשית, יצויין כי נראה שנכרת חוזה בדרך של התנהגות לגבי ייצוג החברה כאשר עו"ד אסתר ייצגה הלכה למעשה את החברה עוד לפני שכרתו הסכם שכ"ט. בהתאם נראה שמתקיימת הצעה של יואב (ס' 2) וקיבול בדרך התנהגות של אסתר (ס' 6(א)). עם זאת, כלל ההתקשרות הזו שבהמשך הובילה לחתימה על הסכם השכ"ט המקורי כללה טעות שהייתה בידיו של יואב, אשר החברה תטען שעולה לכדי טעות או הטעיה כפי שאפרט להלן:

טענת ה"טעות" (ס' 14) – החברה תטען כי התקשרה בחוזה (חוזה – מתקיים) הייצוג עקב טעות של יואב (כאמור אורגן שלה וידה הארוכה), כאשר ניתן להניח שיואב לא היה מתקשר בחוזה אילו לא טעה לחשוב (טעות – מתקיים) שלעו"ד אסתר יש ניסיון קודם בייצוג מוצלח של אנשי עסקים (קש"ס סובייקטיבי) וכי יש להניח שגם איש עסקים סביר לא היה מתקשר (קש"ס אובייקטיבי). בנוסף, החברה תטען כי לאור דבריה של אסתר יש להניח שאסתר ידעה ובוודאי שהיה עליה לדעת על הטעות שבידו של יואב ולכן קמה לחברה זכות ביטול אוטונומית של החוזה (ס' 14(א). בנוסף, אף אם אסתר תטען כי היא לא ידעה ולא היה עליה לדעת על טעותו כאשר היא רק ציינה בתמימות כי ייצגה בעבר אנשי עסקים אך לא טענה לרגע שמדובר בייצוג בענייני עסקים – החברה תוכל לבקש מביהמ"A להכריז על בטלות החוזה (ס' 14(ב)). יצוין, כי הטעות שהייתה בידי יואב נחשבת לטעות ב"עובדה" (ניסיון העבר של אסתר) ולא בכדאיות העסקה לעניין ס' 14(ג) וכן לעניין ס' 15. יתרה מכך, החברה תטען כי אין לחלוק על כך שהטעות אינה נופלת בתחום הסיכון שלקח יואב והוא לא "חלם" להיות מיוצג ע"י עו"ד לא מנוסה בתחום (פס"ד שלזינגר נ' הפניקס). יסודות העילה: חוזה תקף – מתקיים; טעות בנוגע לחוזה – מתקיים; קש"ס סובייקטיבי ואובייקטיבי – מתקיים; הטעות לא ברת תיקון – מתקיים כי לא ניתן לשנות את ניסיון העבר של אסתר.

טענת "הטעייה (ס' 15) – החברה תטען כי ציון הייצוג של אנשי העסקים בעבר ע"י אסתר, בתזמון שבו היא ציינה את הדבר, תוך השמטה מכוונת באופן ברור של העובדה שמדובר היה בתיק תעבורה – עולה לכדי הטעייה אקטיבית של עו"ד אסתר את יואב ולכן מקימה לחברה זכות ביטול אוטונומית של החוזה. ס' 15 מציין במפורש כי "הטעיה" היא לרבון אי-גילוין של עובדות אשר לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן, כאשר בנסיבות בהן אסתר מציגה לאיש עסקים צעיר שהיא ייצגה בעבר אנשי עסקים – אין חולק כי היה ראוי שתציין שהייצוג לא היה בעניין עסקי ומשלא עשתה כן – מדובר בהטעיה (פס"ד ספקטור נ' צרפתי). חוזה תקף – מתקיים; טעות בנוגע לחוזה – מתקיים; הטעיה – כמתואר מתקיים; קש"ס כפול – החברה תטען כי מעבר לקש"ס בין הטעות של יואב לבין כריתת החוזה (סובייקטיבית ואוביייקטיבית) מתקיים קש"ס בין ההטטעייה לטעות מאחר שאם אסתר לא הייתה מציינת מיוזמתה מידע חסר לגבי ייצוג אנשי עסקים לא הייתה נוצרתץ טעות אצל יואב.

עו"ד אסתר תטען להגנתה כי יואב לא בדק את הדברים ולכן הטעות היא בגין רשלונתו, כאשר נדרש היה ממנו לברר ולשאול יותר ולא להניח הנחות אוטומטיות על דעת עצמו לגבי ניסיונה.

באשר לביטול התוספת להסכם – החברה תטען כי יש לבטל את התוספת להסכם לאור עילת ה"כפיה" (ס' 17 לחוה"ח). כך, היא תטען כי כאשר אסתר הודיע ליואב אם הוא יסרב לחתום על התוספת היא תטרפד את ביצוע הסכם הפשרה שאליו הגיעו עם הבנק ואשר כה חשוב לחברה של יואב במה קיומית עבור החברה, וכן כאשר איימה שתדאג שיואב לא יוכל לעשות עסקים כי היא מקושרת בעולם העסקים – היא ללא שום ספק הפעילה כפייה על יואב לחתום על התוספת ולכן החברה זכאית להודיע על ביטול החוזה בהתאם לס' 17. תטען כי יואב התקשר בחוזה עקב הכפיה שהפעילה אסתר (איזו סיבה אחרת יש לו) ולכן מתקיים קש"ס וכי הכפייה הופעלה באמצעות איומיה שלה אסתר כך שיש זכות ביטול אוטונומית לפי ס' 17(א). יצוין כי ס' 17(ב) לא יעמוד להגנתה של אסתר כאשר לא ניתן להגיד שאיומה מהווים אזהרה בתו"ל על הפעלת זכות. ברור שהיא לא תמת לב והיא גם לא איימה בהפעלת סכות אלא בגרימת נזק מכוון ליואב ולחברה. האיום של אסתר כי היא תוביל את החברה להיכלא שוב לחובות כלכליים מהווה ללא ספק כפייה כלכלית הן מבחינת איכות הכפייה (יש בהחלט פגם מוסרי באיומיה שאינם חלק מחיי מסחר תקינים) והן מבחינת מבחן עוצמת הכפייה כאשר האיום של מפלת החברה הוא איום עוצמתי שאין שני לו (פס"ד מאיה נ פנפורד).

עוד החברה עשויה לטעון שלמעשה מדובר בעושק כאשר אסתר ניצלה את היות יואב צעיר וחסר ניסיון (ניצול חולשה) וגרמה לחתום על תנאי חוזה גרועים במידה לא סבירה מהמקובל, אך נראה שחוסר נייון לא עולה לכדי החולה הנדרשת אצל יואב.

2. באשר לטענות הצדדים לגבי פרשנות החוזה בשאלה האם החוזה יחול על המשקיעים החדשים או לאו – אסתר תטען כי לשון החוזה ברורה ומציינת מי מבעלי הזכויות כך שהוא חל גם על המשקיעים החדשים. מאידך, החברה תטען כי החוזה תמציתי ולא מתייחס למקרה של העברת בעילות במניות החברה ולכן לא ניתן להקיש מהחוזה למקרה כזה. יתרה מכך, החברה תטען כי נוכח העובדה שאסתר היא זו שניסחה את החוזה (בומיוחד נוכח הידע העשיר והנרחב שלה בדיני חוזים ועמדתה החזקה יותר בעת כריתת החוזה) – במקרה של לקונה או שניתן לפרש את החוזה לשני הצדדים – יש להעדיף את הפרנשות של מי שלא ניסח את החוזה ולכן יש להעדיף את הפרשנות של החברה (לא ניסחה את החוזה) לפיה החוזה לא מתייחס להחלפת בעלות במניות ולכן לא חל על בעלי מניות מעבר ליואב (שהוא גם היחיד שחתם על החוזה). בעניין חסקין נ' חסקין נקבע שבמקרה של לקונה בחוזה (שם חוסר התייחסות לאיחור בבניה ואצלנו להחלפת בעלי מניות) יש להעניק עדיפות פרשנית לצד החלש שלא ניסח את החוזה – בענייננו החברה. יצוין, כי יש לבחון אם ההסכמה הזו נרשמה בתקנון החברה שאז לאסתר יש יותר כוח מול בעלי המניות החדשים כי המידע היה חשוף להם כאשר הם רכשו את המניות. בנוסף, אסתר תטען לפי פס"ד אדרס כי ראוי לכבד את החוזה כדי שהציבור לא יחשוב שביהמ"ש לא מעריך חוזים ואת החשיבות של כיבוד חוזים וקיומם. עוד היא תטען כי המטרה בפרשנות חוזה היא הגשמת רצון הצדדים כאשר ברור מהנוסח מה היה רצון הצדדים. על כך יטענו המשקיעים החדשים כי לא ניתן להתייחס לרצונם שעה שהם כלל לא היו בתמונה בעת עריכת החוזה ולמעשה מדובר בכפיית חוזה עליהם שהוא לא להם.

ככלל, אם ניישם את גישתו של הש' ברק בהלכת אפרופים – מבחינת פרנשות במובן הצר כאמור יש להתחיל בלשון החוזה ונראה שהלשון מתייחס לכל בעל מניה ומאידך לא מתייחסת להעברת בעלות במניה. בהמשך לכך יש לבצע פרשנות במובן הרחב אשר מתחקה אחר התכלית הסובייקטיבית של הצדדים ופה ניתן לטעון לזכות החברה.

3. החברה תטען כי בהתאם לס' 30 יש לראות בהסכמות ובפרט ס' 10 כסותרים את תקנ"צ ובוודאי שאינם מוסריים כאשר אסתר משמיטה מעליה אפילו את הצורך להקטין את הנזק (פס"ד סער). בנוסף, תטען כי מאחר שאסתר מעניקה חוזים כאלו ללקוחות נוספים מדובר ב"חוזה אחיד" ועל כן בהתאם לס' 5(א) אין לכבד את ס' 8 להסכם השכ"ט אשר מגביל את זכות החברה לפנות לערכאות משפטיות. וכן פוטר את חלקה של אסתר באופן חלקי מאחריות על נזקיה. בנוסף תטען החברה כי יש לבטל את הסעיפים לעיל בהיותם מקפחים אותה בהתאם לס' 18 לחוק החוזים האחידים כאשר אין חולק שמדובר בתנאים לא הדדיים לא מקובלים שסותרים כל אמות מידה חברתיות עסקיות ומסחריות וסותרים את תקנ"צ.

אסתר תטען שהעובדה שהיא משתמשת בסעיפים אלו ללקוחות נוספים לא הופכים את החוזה לחוזה אחיד והדבר ייבחן ע"פ הוראות חוק החוזים האחידים והפסיקה בנדון.