אתיקה מקצועית – מהן "עבירות סל"?

תשובה 1

א. ס' 44(א)(2) לחוק לע"ה מעניק ללשכה סמכות שלא לקבל מועמד לחברות בלשכה (לאחר שנתנה למועמד זכות טיעון מולה) אם תנגלו "עובדות אחרות" והלשכה סבורה שלאור העובדות המועמד לא ראוי לשמש כעו"ד. המדובר בסעיף סל מפני שהוא מעניק ללשכה שק"ד רחב לפסול מועדמדות ע"ב כל שיקולי סביר שהוא, כאשר מושג השסתום המנחה לדעתי הוא "אין המועמד ראוי". לתוך ביטוי זה הלשכה יכולה לצקת תוכן בהתאם לשיקול דעתה. דוגמה נוספת היא ס' 26 לכללי לשכת עורכי הדין אשר מטיל על עו"ד את החובה לנהוג בחבריו למקצועי ב"יחס חברי" וכולל פירוט מסוים של האופן שיש לנהוג בו אך פירוט לא ממצה כמובן. על כן מדובר לדעתי בס' סל שמושג השסתום בו הוא "יחס חברי" אליו יכולה וועדת המשמעת לצקת תוכן בהתאם לשיקול דעתה.

ב. פסיקה בה נעשה שימוש ב"עבירת סל" היא על"א 5997/03 צבי שיינברום נ' הועד המרכזי בו נידונה שאלת קבלתו של מומעד למקצוע עריכת הדין לאור אירוע בו הוא תקף את ילדיו בנסיבות מחמירות, אך בפס"ד הפלילי ביהמ"ש ביכר שלא לפגוע בעתידו ולכן הטיל עליו עונש של עבודות לתועלת הציבור, ללא הרשעה. בהמשך לכך, ולאחר ריצוי העונש שקיבל, ביקש שיינברום להתקבל כחבר בלשכה, אך ועדת ההתמחות דחתה בשנה את מועמדותו. שיינברום ערער על החלטת הועדה לביהמ"ש תחת הטענה שההחלטה בענייננו התקבלה ללא נימוק מספק, אך ערעורו נדחה, כאשר ביהמ"ש ציין שנטייתו היא שלא להתערב בשיקולי הלשכה (יש להניח שבמקרים קיצוניים בהם החלטת הלשכה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, ביהמ"ש היה מתערב). ניתן ללמוד מתוצאת פס"ד בה ביהמ"ש לא התערב בשק"ד הלשכה, שהינו רחב לאור מושג השסתום "אין המועמד ראוי", כי כאשר מדובר בהחלטות מנהליות שסמכותן נוסעת מסעיף סל או מושג שסתום – ביהמ"ש ייטה שלא להיתערב שכן מקור הסמכות עצמו מקנה לרשות שק"ד רחב.

ג. לטעמי רצוי שיהיו מושגי שסתום במידה מספקת כך שייוותר לתחום האתיקה המקצועית הגמישות הנדרשת ע"מ להתאים את כלליו לשינויי המציאות והתקדימים שנוצרים מחד. אך גם שיהיו מספיק הוראות מחייבות קטגוריות וברורות, ע"מ ליצור לעו"ד וודאות מספקת לגבי פעולותיו כשאר הוא עוסק ופועל במקצועו. דהיינו, לדעתי אין להעדיף סוג כללים אחד על משנהו, אלא לדאוג שמערכת הכללים של האתיקה המקצועית תיכלול מספיק כללים קונקרטיים וקטוגוריים, כך שעו"ד יחוש שהוא יודע בנקל כיצד עליו לפעול וכיצד אסור לו לפעול. ובאותה העת, ולאור מורכבות החיים וההתפתחויות האנושיות המואצות, יהיו לגורמי האכיפה והשפיטה (או המעין-שפיטה) כלים מספקים להוציא תחת ידם החלטות שהינן נכונות וצודקות מבחינת המהות שלהן, תושך שמירת שק"ד רחב וגמישות מספקת שתינתן להם באמצעות מושגי השסתום. מאלו גם נגזרים היתרונות והחסרונות של כל סוג כללים, כאשר היתרון המרכזי של מושגי השסתום הוא הענקת שיקול הדעת הרחב לגורמי הכוח (אך פגיעה בוודאות המקצועית של אנשי המקצוע עצמם), והיתרון של כללים קטגוריים הוא הוודאות שהם מעניקים לאנשי המקצוע בכלכול צעדיהם (אך מייצרים קשיחות שיפוטית שיכולה להוביל לעיוותי דין).

תשובה 2

ראשית, העובדה שמר יעקבי העניק לטליה שירות הן בכובעו כשמאי מקרקעין והן בכובעו כעו"ד לגבי אותו נכס מקרקעין, עומדת בניגוד לקבוע בס' 60(א) לחוק לע"ה מאחר שהשומה שהוציא עשויה להעמידו בניגוד ענינים עם ייצוגה של טליה. כך לדוגמה, אם טיעון משפטי שישרת את טליה במצב מסוים יהיה לכפור בנכונות השומה שהוצאה, העניין האישי של מר יעקבי בתור שמאי ייפגע ביכולתו לשרת נאמה את טליה בתור עורך-דינה. ניתן אף לטעון כי העניין מהווה אף הפרה של ס' 14(א) לכללי לשכת עוה"ד כאשר השירות בכובעו כשמאי מקרקעין עשוי להקים ל עו"ד יעקבי עניין אישי שבשלו הוא לא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפי טליה. בהתאם לס' זה, די בחשש בלבד (אין צורך שיהיה ממשי) לגבי אירועים פוטנציאליים-עתידיים ע"פ מבחן אובייקטיבי. יתרה מכך, כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר) אשר הוצאו במטרה לתת הנחיות ספציפיות יותר בנושא: מבהירות שחל איסור על טיפול באותו עניין או בעבור אותו לקוח (גם אם לא באותו עניין) במסגרת העיסוק כעו"ד והעיסוק האחר, ועו"ד יעקבי שבענייננו מפר את שתי ההנחיות לעיל. אם עו"ד יעקבי ייענה לפנייתה של אלונה וייצגה כפי שנתבקש הוא יפר בצורה מובהקת את הכלל הקבוע בס' 15 האוסר על עו"ד לטעון כנגד כשרות מסמך שהוא ערך או טיפל בו, וזאת, לאור העובדה שטענתה של אלונה לגביה היא מבקת את הייצוג הוא שהסכם המכר שנחתם נוגד את תקנ"צ ובלתי-חוקי. בנוסף, הדבר יהווה הפרה של ס' 16(א)(1) האוסר על עו"ד לטפל נגד לקוח בענין או בקשר לענין שהוא טיפל בו למען הלקוח, כאשר כידוע, עו"ד יעקבי טיפל בעניין הסכם המכר עבור טליה וכעת אלונה מבקשת שהוא ייצגה כנגד טליה. בהמשך לכך, הדבר יהווה הפרה גם של ס' 16(א)(2) כאשר לעו"ד יעקבי יש זיקה של ממש למידע שקיבל מטליה לשם עריכת שומת המקרקעין למשל. גם פה אף ניתן לטעון כי הדבר מהווה באופן טבעי הפרה של ס' 14(א) כאשר נטילת הייצוג של אלונה תיעשה בניגוד ענינים תוך שחובת נאמנות של יעקבי כלפי טליה מעלה חשש שלא יוכל למלא את החובתו המקצועית כלפיה.

ניתן לטעון כי התביעה שהגישה עו"ד דבורה, כנגד עו"ד יעקובי, בו ביום פנייתה של טליה אליה, מהווה הפרה של ס' 26 לכללי לשכת עוה"ד המטילה על עו"ד את החובה לגלות יחס חברי כלפי חברו למקצוע בכל עניין מקצועי. ובוודאי שהתנהלותה עומדת בניגוד לס' 32 לכללים לעיל המטילים על עו"ד את החובה לפנות בכתב, ואם קיימת אפשרות אף בע"פ, לעו"ד שלקוחו מעוניין לתבוע בטרם הוא מגיש תביעה כנגד אותו עו"ד, ולנסות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום (כל הזמן שפנייה כזו לא תגרום נזק לטליה בענייננו). בענייננו, לא נראה שדבורה ביררה האם פנייה כאמור תפגע בתביעה שמעוניינת להגיש טליה, ובוודאי שלא פנתה כראוי תוך הותרת זמן תגובה סביר לעו"ד יעקבי, שהרי נתון שעוד באותו היום היא פשוט הגישה את התביעה כנגדו. לבסוף, שיחת הטל' של עו"ד יעקבי לטליה מהווה ראשית הפרה של ההוראות הכלליות לנהוג בדרך ארץ ולשמור על כבוד הצד השני המצויים בכללים 23 ו-33 לכללי הלשכה. וכן, הפרה מובהקת של האיסור הספציפי על נקיטת איומים בפנייתו של עו"ד כלפי הצד השני, כאשר בענייננו יעקבי הציג איום כללי שלא נכנס לגדרי ס' 24(1) או (2) המפרטים פעולות מותרות שלא ייחשבו בגדר איום. יצוין, שהאיום של יעקבי בענייננו אף לא עומדים במבחן הכפול שנקבע בפס"ד על"א 13/88 הועד המחוזי נ' בניאל, שעה שיעקבי לא התריאה בדבר נקיטת אמצעים חוקיים ספציפיים, כך שבוודאי אין עמידה בדרישת הפס"ד לכך שהאמצעים יווצרו באופן ישיר וטבעי לצורך מימוש זכותו של יעקבי. כמו כן, מדובר בהפרה מובהקת של כלל 25(א)(1) שעה שיעקבי פנה ישירות לטליה תוך שהוא מודע היטב (לאור התביעה שהוגשה) שטליה מיוצגת ע"י דבורה, ודבורה לא אישרה את הדבר (ס' 25(ב)1)) ובוודאי שלא קיימת חובה למסור לטליה את איומו (25(ב)(2)).

תשובה 3

ניתן לטעון כי ההסדר במסגרתו הועבר התיק של שרון מעו"ד סיון לעו"ד יואב נעשה בניגוד לס' 30 לכללי לשכת עוה"ד, משני טעמים: האחד, כלל 30 קובע כי סיון לא תהא זכאית לחלק בשכ"ט של יואב אלא אם הוסכם במפורש אחרת – ואילו בענייננו השניים הסכימו ליידון בהמשך ביניהם על חלוקת השכ"ט. ההסדר האמור לא עומד מבחינה דווקאנית בהוראות כלל 30, אם כי מדובר בכלל המסדיר את ז' עורכי הדין בינם לבין-עצמם ולכן אם הם יגיעו להסכמות בדיעבד ייתכן שהדבר לא ייתפש כהפרה אתית. ואולם, העניין הבעייתי יותר הוא הטעם השני בגינו קיימת לדעתי הפרה של כלל 30 – והוא שנסיעתה של שרון להודו (נתון שבגין כך היא לא יכלה לטפל בעניינה של שרון) נכנסת לדעתי לגדרי ס' 14(א) לכללים בהיות הנסיעה "סיבה דומה אחרת" שבשלה קיים חשש שסיון לא תוכל למלא את חובותיה המקצועיות כלפי שרון, ולכן היא לא קיבלה על עצמה את הייצוג. המדובר ב"סיבה דומה אחרת" הדומה ל"עומס עבודה" למשל. במקרה כזה, בו ייקבע כי נבצר מסיון לטפל בתיק בשל הוראות ס' 14, כלל 30 קובע איסור על שיתוף שכ"ט, כך שההסדר שהוסכם בין סיון ליואב מהווה של הסעיף. עם זאת, בהחלט ניתן לטעון כי אין לראות בהימנעות מנטילת ייצוג בתיק בשל נסיעה לנופש בחו"ל משום מקרה שס' 14 חל עליו, אלא בחירה חופשית של עורך הדין שאינה נובעת מחשש כלשהוא.

באשר לפנייתו של יהושע לייצגו בקובלנה הפלילית – ניתן לטעון כי נטילת ייצוגו ע"י יואב יפר את כלל 14(ג) לכללים בהיותו ייצוג כנגד לקוח קבוע (בכל עניין ולא רק בעניין שבו הלקוח הקבוע מיוצג, וזאת בשל הרציונאל של אינטרס עו"ד בלרצות את הלקוח הקבוע שעימו מתקיימים יחסים מתמשכים). לשם קביעה בעניין יש לבחון האם חברת "הראל" שמנהלת את הקובלנה הינה חלק/חברה באיגוד חברות הביטוח (שהינו לקוח קבוע של יהושוע, כהגדרת המונח בס' 14(ג)). תחת ההנחה שהראל חברה באיגוד לעיל, יש לבחון האם ייצוג כנגדה ייחשב לייצוג גם כנגד איגודח חברות הביטוח, קרי האם יש קרבה מספקת בין הראל לבין האיגוד ומתקיימת קרבת אינטרסים כזו אשר מקימה הצדקה להחלת הס' לגבי יואב בענייננו (לא חל אחד מחריגי ס' 14(ד)).

באשר לפנייתו של ירון ליואב לייצוג בבקשה לקבלת צו מניעה כנגד שרון – לא חל לדעתי ס' 16 לכללי לשכת עוה"ד, שעה שיש להניח שאין קשר כלשהוא בין הקמת החברה שביקשה שרון לייסד ולרשום לבין בניית המרפסת בדירת מגוריה. בהנחה שאכן לא קיים קשר בין החברה לבין דירת מגוריה, נראה שלא מתקיימ ים מי משני סעיפי המשנה של כלל 16 לגבי טיפול בענין או בקשר לענין שיואב טיפל למען שרון, וכן, לגבי ענין שיש לו זיקה של ממש למידע שקיבל יואב משרון. אם בכל זאת מתקיים קשר מתאים בין בניית המרפסת לבין רישום החברה – יחול ס' 16 אשר אוסר על יואב לקבל את הטיפול בירון.